זמן לחזור למקורות

הפועל גליל עליון היא קבוצה ענקית במונחים ישראליים. האליפות ההיסטורית בעונת 1992/1993 הפכה עם השנים לאגדה עליה כל חובב כדורסל מספר לילדיו, גם אם אינו אוהד הקבוצה. אך האיחוד עם הגלבוע, על אף שנים ראשונות מבטיחות, הוכח ככישלון חרוץ, שבסופו של דבר גם חרץ את גורלה של הקבוצה בליגת העל.

האיחוד בין שתי הקבוצות, אי שם ב-2008, הוליד יצור כלאיים לא טבעי. וזמן חייהם של אלה בספורט, בדרך כלל קצוב, ולא נועד לטווח ארוך. הפתיחה הייתה מצויינת: פיינל פור כבר בעונה הראשונה, אליפות מדהימה בשנייה, וגמר נוסף בשלישית, אך גם תוך כדי ההצלחות היה נראה כי לקבוצה חסרים שני דברים חשובים ביותר: קהל וזהות.

אוהדי גלבוע/גליל (אורן בן חקון)

האוהדים התרחקו אט אט מהאולם בגן-נר, תוך געגועים עזים לאולם ההיסטורי בכפר בלום. ובדומה למקרים אחרים, נפתחה קבוצה מתחרה הנושאת את השם המיתולוגי. הקבוצה, שהתקדמה אט אט במעלה הליגות, משחקת היום בליגה הלאומית ומביאה גם בליגות הנמוכות הרבה יותר צופים מאשר הקבוצה בליגת העל.

35 שנה הייתה גלבוע/גליל על שלל גלגוליה בליגת העל. כדי שלא תיעלם לגמרי ותיכחד מהמפה, זה הזמן לחזור למקורות. לאחד בין שתי הקבוצות ולשחק שוב בכפר בלום תחת שם אחד - "הפועל גליל-עליון". בלי קריית שמונה, בלי גלבוע ובלי זרועות מחוברות באופן לא טבעי.

שחקני גלבוע/גליל מיואשים (יניב גונן)

אם הכל יילך כשורה האוהדים ינהרו אחרי הקבוצה החדשה-ישנה, הספונסרים גם הם יגיעו בשמחה, והקבוצה תשוב במהרה למקומה הטבעי, שהוא בצמרת ליגת העל. יצורי כלאיים סופם להיכחד, ועדיף יהיה לה לגלבוע/גליל אם תגדע את חייו באופן יזום, לפני שיהיה מאוחר מדי.

הכתוב הינו טור דעה