זה זמן מלחמה

"נתנו הצגה לקהל", קבע אלי כהן בסיום ה-2:2 בין הפועל תל-אביב למכבי חיפה. ואכן, ראינו שערים יפים מאוד בבלומפילד וגם קצב לא רע, אבל גם הם לא צריכים להשכיח את הבעיות הרבות שיש לאדומים, רגע לפני ששלב הפלייאוף יוצא לדרך.

האחת היא כמובן ההגנה המבישה שהפועל מציגה כבר תקופה ארוכה, ובייחוד במשחקים האחרונים. חלוקת מתנות זו מחמאה בהתחשב ביכולת של סארי פלאח ואברהם צ'קול, שהצבתו בהרכב היא כבר הרבה יותר מחידה. מתן אוחיון ויורגן קולין הם האופציות המתבקשות למרכז ההגנה, אבל השריף עדיין לא השתכנע. מה אבו אל היג'א וליאור לוי עושים מחוץ ל-11? זו בוודאי עוד חידה.

שחקני הפועל ת"א. למרות ה"הצגה", הפועל רצופת בעיות (אורן בן חקון)

ואם כבר הגנה, היום הפועל הוכיחה לאורך דקות ארוכות שלהפעיל לחץ גבוה ואפקטיבי על היריבה היא ממש לא יודעת. 80 אחוזים מהנסיונות להוציא לירוקים את הכדור מהרגל הסתיימו בעבירות, בפספוסים מביכים ובקיצור - בשום דבר שיכול היה להקל על רביעיית ההגנה הכה-חלשה הזו.

דווקא חוליית הקישור הראתה היום סוג של התאוששות, שוב בניצוחו של בן רייכרט שהופך לבורג מרכזי במערכת. העניין הוא שבעוד שבסגל האדום יש כמה וכמה קשרים מוכשרים, אף אחד מהם לא מצליח להפעיל את ההתקפה, או לכל הפחות לעזור קצת לדודו ביטון, שכמו שובל גוזלן לפניו מתקשה מאוד בלי אספקת כדורים. בהזדמנות זו שוב אקרא - תנו למשה אוחיון לשחק, למען השם.

רייכרט חוגג. הופך דומיננטי יותר ויותר (נעם מורנו)

אז מה כן משאיר אותי מעט אופטימי לגבי מצבה של הפועל ת"א? מה שקרה רגע אחרי שריקת הסיום: השחקנים פשוט נפלו מהרגליים. הקרבה ולחימה הם הנשקים החזקים ביותר בארסנל של קבוצות התחתית, אלו שתידרשנה להילחם על חייהן עד לרגע האחרון, תסריט שלא נשמע מופרך כרגע מבחינת אלי כהן וחניכיו.

זה הזמן להילחם, ליפול מהרגלים ולקום שוב עד שהאדומים יבטיחו את הישארותם בליגה, כי זה לא הזמן לשחק טיקי-טקה, זה לא הזמן לכבוש שערים מהחצי וזה לא הזמן "ליפול בסגנון". זה זמן מלחמה.

הכתוב הינו טור דעה