זמן לסרט מלחמה

מהיום בו התחלתי לראות כדורגל, תמיד אמרו לי שנשארים בליגה רק במלחמה. קבוצת תחתית שלא משאירה הכל על המגרש, אין סיכוי שתישאר. מי שרוצה יותר, היא זו שמנצחת את המשחקים המכריעים בשיניים, בציפורניים, בדם, יזע ודמעות.

אז אחרי שהבהרנו את התנאים הדרושים להישארות, לא נותר אלא לבשר ליואב כץ ולג'קי בן זקן, אם הם עדיין לא הבינו את זה, שהקבוצות שלהם בצרות צרורות. אם יש שתי קבוצות שנראה כי לא מפנימות את המצב שלהן, אלו הפועל חיפה ומ.ס. אשדוד.

האדומים מהכרמל "השיגו" ביושר את הירידה למקום האחרון בטבלה כשצברו רק נקודה אחת וכבשו שער בודד בששת המשחקים האחרונים. עם כל הכבוד לטל בנין, שמשלב צעירים מהנוער בהופעות בכורה, ככה לא נשארים בליגה. המאמן חייב לתת לשחקניו המנוסים יותר לתת את הטון, כי במאבקים כאלו, לא הכישרון קובע, אלא הניסיון.

אופק פישלר וענר שכטר. עם כישרון לא נשארים בליגה (עמית מצפה)

"קללת האצטדיון החדש" שפקדה קבוצות רבות בכדורגל שלנו, מאיימת ליפול גם על יואב כץ, שגם כך איבד את הקהל התומך שלו להפועל רובי שפירא (ברכות על העלייה לליגה ב'), ועומד לאבד את המקום בליגה הראשונה אם השחקנים שלו לא יתעוררו, ומהר.

ואם בצרות עם קהל עסקינן, זה הזמן לנדוד דרומה לאשדוד, שם נראה כי הקבוצה עושה הכל כדי שלא נרגיש שהחזירו לה את שש הנקודות. מה לא עבר על הקבוצה הזאת העונה? שינוי שם וצבע, חזרה לסמל המקורי, מחאה של הקהל, הורדת שש נקודות, החזרת שש נקודות... אבל מאחורי כל זה עומדת קבוצה חלשה ואנמית שלא ניצחה כבר 11 משחקים.

קלינגר. 11 משחקים בלי טעם הניצחון (נעם מורנו)

ניר קלינגר ניסה לשנות מערך נגד נתניה כשפתח עם שלושה בלמים, אך שכח שכדי לנצח, צריך גם לכבוש. נדמה כי השחקנים באשדוד פשוט לא מבינים שכמו שהם משחקים, הדרך היחידה שלהם לשחק נגד נתניה גם בעונה הבאה, תהיה בגביע המדינה.

אנחנו ניצבים ארבעה משחקים לסיום העונה, כשעכו במומנטום הטוב בתחתית והפסידה רק משחק אחד בשבעת האחרונים. הפועל פתח תקווה עושה קולות של מי שמבינה היכן היא נמצאת וסוף סוף מנצחת אחרי שישה משחקים בלי שלוש נקודות, ונדמה כי הפועל חיפה ואשדוד הן המועמדות הבולטות לירידה. אם הן רוצות להישאר, זה הזמן שלהן לצאת מהסרט שהן קבוצות מרכז טבלה, ולהיכנס לסרט אחר, "סרט מלחמה".

הכתוב הינו טור דעה