קודם כל ולפני הכל: ניצחון שרשום על מאמן מכבי חיפה ‘פר אקסלנס’. נתחיל בצבע הצהוב שהגיע עם המון התלהבות ואגרסיביות, הניע את הכדור והיה הרבה יותר טוב מהצבע הירוק.
במחצית הראשונה מכבי חיפה לא נראתה על כר הדשא, לא עם הכדור ולא כשהכדור היה אצל מכבי נתניה. עם זאת, הסיפור כאן מאוד מורכב מכיוון שברק בכר בחר בסגנון משחק שלדעתי הצנועה הוא מעולם לא שיחק בו באף קבוצה שאימן. ולמה התכוון המשורר? כל כדור, אם זה אצל השוער, הבלמים או כל שחקן אחר שוחק על פרנזי פיירו בכדורים ארוכים לגובה, אבל ללא תועלת מכיוון שבלמי נתניה ציפו לכדורים הארוכים והיו מוכנים.
בנוסף, כשפיירו כבר גבר על שחקני נתניה אף שחקן ירוק לא היה לידו. לכן סגנון המשחק הזה היה לעג לרש עד לדקה ה-35 – אז שחקני האלופה סיפקו הרמות לפיירו וגם הגיעו שחקנים נוספים ליד פיירו. כך הסגנון החל לתת אותותיו ובמכבי חיפה הגיעו לחצאי מצבים לקראת סיום המחצית הראשונה בזכות פיירו.
בסופו של דבר, השער הגיע ממסירה לגובה של פייר קורנו לכיוון פיירו. הבלם הנתנייתי גבר עליו, אבל בגלל שצ’ירון שרי היה קרוב לפיירו הכדור נפל לרגליו של שרי והשאר היסטוריה – הכדור ברשת. הסגנון של ברק בכר בסופו של דבר בא לידי ביטוי והמשחק האווירי על פיירו נשא פרי.
זה לא נראה טוב, ואפילו מכוער ומגעיל כי זו לא מכבי חיפה שמחפשת לשחק כדורים ארוכים על החלוץ שלה. פיירו היה מסורבל, איבד המון כדורים וכמעט ולא תרם כלום, אלא מפעם לפעם הוריד כדור לשחקן ירוק או הצליח לשמור על הכדור כדי ששחקני מכבי חיפה יצטרפו אליו.
אני חייב לציין את חוסר האונים של מכבי חיפה במחצית הראשונה. אוקיי, אני מבין – הרוח הפריעה, אבל אתה לא יכול לשחק עם כל כך הרבה שחקנים התקפיים שכולם רוצים את הכדור לרגל למעט דין דוד. כשניסו לשחק על דין דוד במחצית הראשונה ולשלוח לו כדורים, גם הרוח עצרה את הכדורים ובכך הוא לא בא לידי ביטוי.
צריך להגיד את האמת – במחצית הראשונה, מכבי חיפה הייתה קטסטרופה. לעומת זאת, נתניה שיחקה את הכדורגל שלה, לא התבטלה ושמרה קרוב על הירוקים. היא לא נתנה להם לצאת ובנתניה ניסו לשחק כדורגל כמו קבוצה. עם זאת, לפעמים כשאין לך איכות בהתקפה ולמכבי חיפה יש איכות –התוצאה באה לידי ביטוי בסופו של דבר. למרות שמכבי נתניה הגיעה לשני מצבים נהדרים במצית השנייה, רועי משפתי הוכיח שלמרות שכולם מפקפקים ביכולתו יכולים לסמוך עליו בצד הירוק.
החילוף של ברק בכר במחצית השנייה היה נכון. המאמן הוציא את פיירו ועומר אצילי, אותם שחקנים שאוהבים את הכדור לרגל והיו בינוניים, במיוחד אצילי שלא בא לידי ביטוי בכל פרמטר של המשחק. זה כבר משחק שני שאצילי לא בא לידי ביטוי, אבל כשהוא מבקיע ומבשל הכל בטל בשישים.
הפעם זה לא היה זה והוא הוחלף בצדק. בכר הכניס שחקן מהיר כמו ניקיטה רוקאביצה, העביר את דין דוד לאמצע ושיחק עם שני שחקנים מהירים. המאמן עבר לשיטת 3-5-2, כגרשון נכנס לעמדת הבלם השמאלי כדי לשחק על מהירות ומעברים – ההפך הגמור מהמחצית הראשונה, בה שיחק על שחקנים שאוהבים רק את הכדור לרגל. בכך למרות האיכות של נתניה, התוצאה הייתה יכולה להיות גם 0:4 לאלופה.
כמו כן, השער של דין דוד לא אושר ואני שואל איפה ה-VAR? ברק בכר הגיע מוכן טקטית עם תוכנית במגירה, כששתי התוכניות הצליחו לו בגדול. האחת בצורה מכוערת והשנייה בצורה נהדרת עם מעברים נהדרים וכדורגל מסודר ומאורגן. לא משחק גדול, אבל כמה שזה היה משחק בינוני, זה היה יכול גם להסתיים בתוצאה הרבה יותר גדולה. לכן בסופו של עניין, חוץ משני הפסדים להפועל ירושלים ובני ריינה, מכבי חיפה ניצחה את כל המשחקים שלה העונה בחוץ וזה אומר הכל על החוסן המנטלי והצד המקצועי הנהדר שלה.
הירוקים מגיעים עם שחקנים שחוזרים מפציעות ויהיו בהמשך חלק בלתי נפרד מהסגל של הקבוצה כמו דולב חזיזה. ביום ראשון הבא, הפועל באר שבע מגיעה מהדרום לצפון וביקור בסמי עופר לעיניי 30 אלף צופים לא יהיה קל לחבורה של אליניב ברדה. מכבי חיפה בכושר של 40 אחוז מהיכולת האמיתית שלה, אבל בסמי עופר הם מתחילים עם 50 אחוז יכולת, וזה אומר הכל על הירוקים מהכרמל.