האווירה הערב באצטדיון טרנר הייתה מחשמלת. ערב נפלא של כדורגל עם ניחוח של משחק עונה, אולי עם ההזדמנות האחרונה של באר שבע לעשות קפיצת מדרגה בטבלה. המשחק אופיין בעיקר ביכולת מרשימה של המארחת אל מול הצהובים, שאמנם אוגרים נקודות אבל לא מצליחים לייצר יכולת מרשימה על כר הדשא.
האדומים מבאר שבע מגיעים לאחר המפגש המוצלח בספרד מול ויאריאל. עם המון תעוזה, ברדה פתח עם מערך התקפי של רביעייה אחורית, שני בלמים שני מגנים התקפיים, קישור מעובה, דינמי, פיזי ואגרסיבי ושלישייה קדמית. מערך שביטל את הצהובים למן מהשנייה הראשונה. מכבי תל אביב ממשיכה לשחק במערך של שלושה בלמים עם נחיתות מספרית במרכז המגרש ומגיעה למשחקי חוץ כקבוצת תחתית שבנויה על התקפות מעבר שמספיקות מול הקבוצות החלשות של ליגת העל, אבל לא מספיק טובות נכון לכרגע מול מכבי חיפה והפועל באר שבע.
באר שבע הגיעה נחושה ואגרסיבית, ראשונה לכל כדור, זוכה בכל המאבקים הפיזיים ועלתה ליתרון מוצדק לאחר פעולת הכנה טובה של שאפי סוליימאנוב וסיומת קלילה של אדריאן פאון, שהעלה מקרוב את באר שבע ליתרון 0:1 עם עליונות מוחלטת על כר הדשא. הצהובים נראו חיוורים, אפורים, חסרי יצירתיות ובלי שום אוריינטציה התקפית. אלמלא ההחמצה הגדולה של סלמאני לקראת סיום המחצית הראשונה, הצהובים היו יורדים כבר למחצית בפיגור של שני שערים. אם לא די בכך, על סף סיום המחצית הראשונה מכבי תל אביב נותרה בעשרה שחקנים לאחר תיקול מאוחר ומיותר של דן גלזר שהכניס את המכבים מתל אביב לבעיה הרבה יותר גדולה לקראת המחצית השנייה.
עם תחילת המחצית השנייה, איביץ’ ביצע שלושה חילופים קיצוניים כאשר ערן זהבי, אופיר דוידזאדה ואוסקר גלוך (שאני בכל מצב לא הייתי מחליף אותו במחצית) יצאו ובמקומם נכנסו דור פרץ, פארפה גויאגון ויוריס ואן אובריים על מנת לחזק את מרכז המגרש. בלית ברירה, הצהובים חזרו למערך של ארבעה שחקנים בהגנה, רביעיית קישור וג’ורג’ה יובאנוביץ’ היה בודד בשפיץ.
ברדה לעומת זאת ביצע חילופים התקפיים עם הכנסתם של רותם חטואל ותומר חמד על חשבון חלוץ וקשר אחורי שני – שחקנים התקפיים הרבה יותר איכותיים מסלמאני החלש, עם תקווה להבקיע שערים נוספים שהגיעו די מהר כאשר מכה נייחת של רועי גורדנה מצאה את שגיב יחזקאל. האחרון הוריד עם הראש לחטואל, שדחק מקרוב פנימה והעלה די בצדק את באר שבע ליתרון 0:2.
ברדה ביצע חילופים נוספים עם ספורי ובריירו שהוסיפו איכות וטריות ובאר שבע הייתה עדיפה על הצהובים משריקת הפתיחה עד לשריקת הסיום, כאשר הצהובים היו עם 11 שחקנים במחצית הראשונה ועל אחת כמה וכמה, באר שבע נותרה עדיפה כאשר הייתה עם יתרון מספרי. באר שבע וברדה עם ניצחון גדול ששילב טקטיקה עם תעוזה ויצירתיות, כאשר לברדה מגיע קרדיט גדול על כך. הניצחון הזה אמור לתת לאדומים מבאר שבע דחיפה גדולה קדימה לעבר מאבק ממשי והצטרפות לירוקים מחיפה והצהובים מתל אביב למלחמה אמיתית על אליפות ליגת העל.
בחזרה לצהובים שיכולים להיות מאוד מאוכזבים מהמשחק הערב, אבל אולי איביץ’ יבין ויפנים אחרי המשחק הערב את מה שהיה צריך להבין מזמן. מכבי תל אביב לא יכולה להגיע למשחקי חוץ כקבוצת תחתית, להסתגר ולצאת להתקפות מעבר. הצהובים חייבים לשחק במערך של רביעיית הגנה, שלישיית קישור דינמית ופיזית עם שילוב של יצירתיות ושלישייה קדמית מאוזנת. זאת הדרך היחידה שיכולה להשאיר למכבי תל אביב את הסיכוי להיאבק על האליפות עד הסוף.
במכבי תל אביב יצטרכו כמובן להשתדרג באופן משמעותי בינואר מפני שדי ברור שנעשו טעויות בבניית הקבוצה, אבל גם עם הסגל הקיים, נכון לכרגע, איביץ’ לא מצליח להוציא את המקסימום ובעיקר לא מצא את הנוסחה הנכונה מבחינת המערך המתאים להרכב השחקנים שעומדים לרשותו כרגע. בחזרה לבאר שבע שצריכה לקבל קרדיט אדיר על המשחק הערב בהופעתה הטובה ביותר העונה,כשהיא אולי תצטרף כצלע שלישית למאבק האליפות.
מילה אחרונה לאיביץ’, שהוא מאמן מצוין מבחינתי. הדבר הראשון שאיביץ’ צריך להבין זה שהוא הגיע למציאות אחרת ממה שהיה רגיל אליה לפני שלוש שנים כאשר לא היו קבוצות אמיתיות שיאיימו על הצהובים. מכבי ת”א חייבת לחזור להיות קבוצה יוזמת והתקפית בכל מגרש, מול כל קבוצה, בוודאי בליגת העל. הרי ההפסדים למכבי חיפה ולבאר שבע לא מתקבלים בהבנה, בעיקר לא הדרך המאכזבת. הרי שלנצח את הקבוצות החלשות בליגת העל זה לא המבחן האמיתי של איביץ’, אלא ההתמודדות מול היריבות האמיתיות של הצהובים, שנכון לכרגע נכשלו במבחנים האמיתיים שלהם העונה.