ברגע שהוא נפל מהמכשיר התחוללה בו סערה, אך השקט שלו, שכל כך מאפיין אותו, קטע אותה במידיות. הוא היה צריך לאסוף את עצמו, כמו שעשה בכל הפעמים שעברו, הניסיון שסחב על כתפיו הפך את השקט הזה לאינסטינקט שטבוע בו ומופעל בכל תחרות. והשקט הזה ליווה גם את הופעתו האחרונה באולימפיאדה.
בבוקר בין שישי לשבת, עלה המתעמל המופלא והמעוטר בישראל אל תרגיל הקרקע ובכך רשם אלכס שטילוב את הופעתו הרביעית במשחקים האולימפיים. אירועי היום הראשון של המשלחת הישראלית והשעה (4:00 לפנות בוקר) הלא סימפטית שבה שודרו המתעמלים הישראלים (שטילוב וארטיום דולגופיאט) לא האירה את הזרקור על המתעמל, הארה שכל כך היה ראוי לה, לא כאות תודה על תרגיל ספציפי, אלא על קריירה ענפה ופורצת דרך.
המתעמל הביא הרבה גאווה לישראל במהלך השנים, הוא הצליח להעפיל לגמרים אולימפיים, הראשון שבהם היה באולימפיאדת בייג'ינג, 2008, בתרגיל הקרקע. לאחר מכן זכה במדליית הזהב הראשונה שלו בגביע העולם בגלאזגו. מאז, שטילוב המשיך להרשים ולהתבסס כאחד המתעמלים הטובים ביותר במכשיר הקרקע. באולימפיאדת לונדון הוא סיים במקום השישי בתרגיל הקרקע ובמקום ה-12 ומהמכובד ביותר של תחרות הקרב-רב.
לאחר מכן, באליפות אירופה שנערכה במוסקבה באפריל 2013 הוא זכה במדליית הזהב בתרגיל הקרקע יחד עם מקס וויטלוק, המתעמל הבריטי, עם תוצאה של 15.333 נקודות. מדליה זו הפכה אותו למתעמל הישראלי הראשון שזכה במדליית זהב באליפות אירופה.
אבל לצד כל המדליות הרבות שלא הוזכרו, התארים והגמרים של המתעמל המופלא, יש רגע אחד שמאפיין אותו ואת החוזק שלו, ושווה ציון. בגלל שספורטאי גדול נמדד ברגעים הפחות טובים ושטילוב מראה לנו עד כמה הוא חזק אחרי שהוא מתגבר ומתעלה עליהם.
באפריל 2010 שטילוב נפגע במהלך תרגיל הגמר בסבב גביע העולם בפאריס וקרע את רצועת המיניסקוס. הפציעה הגיעה דווקא לאחר שהיה בתקופה טובה בקריירה ובכושר שיא מבחינתו, אבל כמו נפילה ממכשיר שמתרחשת בלי שאף אחד ערוך אליה, כך גם עם פציעות. אלכס נעדר מרוב התחרויות במשך השנה. הוא חזר להתחרות רק זמן קצר לפני אליפות העולם שנערכה ברוטרדם בחודש אוקטובר 2010.
באותה תחרות הוא השכיח את זכר הפציעה וסיים במקום הרביעי בתרגיל הקרקע, כאשר הוא מחמיץ ב-33 אלפיות את מדליית הארד, לאחר שעלה לשלב הגמר מהמקום השני. בנוסף הוא מצא את עצמו מסיים במקום העשירי בגמר הקרב רב. והשנה הזו יותר מהכל מעבירה לצופה מן הצד מיהו אלכס שטילוב, בחר עניו וצנוע, פייטר שנלחם עבור הספורט שהוא אוהב, גם אחרי שהוא נופל.
אמנם המתעמל הוותיק סיים את דרכו במשחקים האולימפיים, יש שמניחים שיפרוש לאחריהם, אך הספורטאי שלימד אותנו כל כך הרבה על התמדה ונחישות ראוי לסיום אחר, מפני שהוא האיר את הזרקור על הענף מבין הקשים שיש באולימפיאדה.
הכתוב הוא טור דעה.