טורניר יורו 2020 ייזכר לעד ככזה שנערך בצל מגפת הקורונה אבל ייחקק לעד כאחד הטורנירים המוצלחים, המעניינים, האיכותיים והמרגשים ביותר שזכורים לי מאז ומעולם. טורניר שהחל עם טראומה נוראית כאשר כריסטיאן אריקסן, כוכבה של נבחרת דנמרק, התמוטט וקרס תוך כדי משחק מול פינלנד, אירוע שחשף את החיבור, הנאמנות והאהבה של חבריו לנבחרת דנמרק במקביל לחידוש המשחק בשלב מאוחר יותר שהסתיים אמנם עם הפסד שכולו ניצחון.
ההמשך היה פשוט מושלם עם סוף שמח לאחר התאוששות יחסית מהירה של אריקסן ויציאה מבית החולים וחיבור מיוחד של שחקני ואנשי הצוות של הנבחרת הדנית, חברות שהביאה את דנמרק עד לשלב חצי הגמר שהוא הישג מדהים בפני עצמו עם רגש ואנושיות יוצאי דופן.
שלב הבתים נפתח עם פייבוריטיות ברורות על הנייר לזכייה ביורו כאשר צרפת, גרמניה, אנגליה, פורטוגל ובלגיה הובילו בצמרת המנחשים במקביל לשלב בתים אטרקטיבי שבדרך כלל מקרטע עם הטענה איטית לקראת השלבים המתקדמים, אך הפעם שלב הבתים סחף אותנו למשחקים אדירים ובלתי נשכחים דוגמת גרמניה – פורטוגל, וכמובן המשחק הנפלא בין צרפת לפורטוגל, שני מאבקים אדירים שהותירו לכולנו טעם של עוד לקראת השלבים המתקדמים עם משחקים רבי שערים ונבחרות מפתיעות כמו דנמרק, שווייץ, אוקראינה ושבדיה שהגיעו לשלבים מתקדמים בניגוד לציפיות. בנוסף זכינו למשחקים עוצרי נשימה בשמינית הגמר – ספרד מול קרואטיה ושווייץ נגד צרפת עם כדורגל סוחף והתקפי.
לאחר מכן קיבלנו משחקים אדירים ברבע הגמר וחצי גמר מדהים עם מותחן בלתי נשכח בין ספרד לאיטליה שהביא אותנו הערב (ראשון) לגמר סופר אטרקטיבי על הנייר עם ציפיות גבוהות משתי הנבחרות שעשו כברת דרך מרשימה בדרך לתואר הנכסף – איטליה ואנגליה.
איטליה רשמה קמפיין מרשים חמישה ניצחונות ותיקו אחד עד לגמר עם כדורגל שמח, מודרני והתקפי של רוברטו מנצ’יני שהצליח להוציא מהנבחרת שלו את המקסימום אל מול הנבחרת של גארת’ סאות’גייט שככל שהטורניר התקדם האנגלים שדרגו את היכולת ההתקפית ואת המשמעת הטקטית בעיקר מבחינה הגנתית, ולראייה נבחרת שלושת האריות ספגה רק שער אחד עד למשחק הגמר והייתה מאורגנת ומתואמת עם תוספת משמעותית של יתרון הביתיות, כאשר דווקא במשחק הגמר בוומבלי סאות’גייט בחר לעלות עם מערך שונה מבדרך כלל כאשר שיחק עם שלושה בלמים ושני שחקני כנף.
פתיחת המשחק היתה סוערת במיוחד כאשר אנגליה עלתה ליתרון מוקדם כבר בדקה השנייה לאחר התקפת מעבר מושלמת כאשר לוק שו, שהחל את התקפת הבזק משמאל בחצי המגרש של אנגליה, סיים את ההתקפה בעומק רחבת איטליה ובזכות בישול נהדר של קיראן טריפייר וסיומת מושלמת של שו, הושג יתרון נפלא שהכניס את האנגלים לאקסטזה וטירוף יוצאי דופן. מנגד האיטלקים נכנסו להלם מוחלט לפחות בחצי השעה הראשונה. האזורי לא היו קיימים מבחינה התקפית והפסידו באחוזים גבוהים במרבית הקרבות הפיזיים במרכז המגרש. לאחר חצי שעה החלה התעוררות אצל איטליה בעיקר בזכותו של פדריקו קייזה הנהדר עם פעולה אישית איכותית סיכן בפעם הראשונה את שערו של ג’ורדן פיקפורד, ועוד כמה התקפות של האיטלקים לכיוון שערה של אנגליה עד לסיום המחצית הראשונה אך חוסר מחץ בולט הוריד אותנו לחדרי ההלבשה עם יתרון אנגלי וציפייה לחצי שני יותר איכותי בעיקר מצידה של איטליה.
המחצית השנייה החלה עם לחץ איטלקי וחילופים מוקדמים ומוצלחים של מנצ’יני שהכניס למגרש את בראיין כריסטנטה בקישור על חשבון ניקולו בארלה שהיה חלש, ודומיניקו ברארדי במקומו של צ’ירו אימובילה שלא הצליח לבוא לידי ביטוי בדקות ששיחק. כל החילופים של מנצ’יני על הקווים נעשו במטרה להכניס מימד נוסף של פיזיות ורגליים קלות במרכז המגרש ותוספת של מהירות, זריזות ותחכום בחלק הקדמי של האיטלקים, שהיו דומיננטיים יותר מהנבחרת האנגלית במחצית השנייה כאשר האנגלים משכו את קו ההגנה שלהם אחורנית מידי והזמינו התקפות איטלקיות שהבשילו בסופו של דבר לכדי הבקעת שער שוויון עבור האיטלקים.
מכה נייחת וערבוביה ברחבה האנגלית, נוצלה על ידי מי אם לא לאונרדו בונוצ’י, הווינר האיטלקי, שבעט לרשת מקרוב. הבלם השווה ל-1:1 לאחר ההתבטלות האנגלית הבולטת בחצי השני וללא תגובה ראויה על הקווים מצידו של סאות’גייט. בנוסף לכך, האיטלקים הכתיבו את הקצב והגיעו למצבים קורצים ליד שערו של פיקפורד המצוין שהציל את האנגלים פעם אחר פעם, כאשר קייזה הנפלא והמסוכן ניצח על המקהלה האיטלקית.
אנגליה נעלמה לחלוטין מכר הדשא במחצית השנייה עם משחק נסוג בלי שום אוריינטציה התקפית וקיפאון לא מובן של סאות’גייט על הקווים, עם חילופים מאוחרים והתעלמות מוחלטת משחקנים מוכשרים בספסל דוגמת מרכוס רשפורד, ג’יידון סאנצ’ו וג’יק גריליש, שנכנסו בשלב מאוחר מאוד. בסופו של משחק שלח קיבלנו להארכה לאחר 90 דקות בקצב גבוה כאשר המחצית הראשונה הייתה בשליטה אנגלית ברורה אל מול מחצית שניה דומיננטית של האיטלקים שנהנו מחילופים נכונים ונבונים של מנצ’יני שהחזיר אותם למשחק בגדול.
להארכה יצאה איטליה ללא קייזה שהוחלף בדקות האחרונות לפני סיום 90 הדקות ולורנצו אינסינייה שנפצע לקראת סיום המשחק וירד לספסל, לכך יש להוסיף את החילוף המוקדם של אימובילה – כל השלישייה הקדמית האיטלקית שפתחה בהרכב הראשון לא השכילה להגיע להארכה, מה שפגע באיכות של האיטלקים בחלק הקדמי בישורת האחרונה.
ההארכה התאפיינה בעייפות בולטת של שתי הנבחרות שהגיעו לגמר לאחר הארכה גם בחצאי הגמר. ראינו שחקנים משני הכיוונים באפיסת כוחות ממתינים לסיום הארכה ולהכרעה בפנדלים מורטי עצבים, שהחלו עם החמצה ראשונה של אנדראה בלוטי בצד האיטלקי ובצד השני רשפורד עם החמצת פנדל משלו. לאחר מכן החמצת פנדל נוספת של סאנצ’וף כאשר שניהם הוכנסו במיוחד בדקות הסיום של הארכה על מנת לבעוט את הפנדלים המכריעים אבל כאן זה לא הסתיי כפי שרצה סאות’גייט.
ג’ורג’יניו ניגש לפנדל מכריע וגם הוא לא עוד בלחץ והחמיץ אבל מי שמתקן אותו זה דווקא סאקה שחקנה הצעיר של ארסנל שהחמיץ את הפנדל המכריע שנהדף בצורה נהדרת על ידי דונארומה, שהגיש את הגביע הנכסף על מגש של זהב לארץ המגף. אם יש מגיע בכדורגל אז לנבחרת איטליה מגיע, למנצ’יני מגיע, לעם האיטלקי מגיע לאחר התקופה הקשה שהמדינה עברה בתקופת הקורונה עם אלפי מתים. הערב הבלתי נשכח לבטח ממתיק את הרגעים הקשים בשנתיים האחרונות.
לגבי נבחרת אנגליה, אין ספק שטורניר היורו גרם לקפיצת מדרגה מאוד משמעותית בדרך לתואר משמעותי בעתיד הקרוב. אנגליה משתדרגת על כר הדשא אבל חייבת שדרוג גם על הקווים. הערב בוומבלי חתם חודש חלומי של כדורגל מעולם אחר, תודה לכל מי שהיה שותף לחוויה הזו, אנחנו נשארים עם טעם מתוק בפה כאשר הערב גם הקינוח היה מושלם.