נבחרת הכדורסל של ישראל סיימה היום (ראשון) טורניר ארוך ששוחק כמעט לאורך שנתיים ואנחנו, כמו כל אוהד כדורסל בכחול-לבן, יצאנו מבולבלים. מטרת הטורניר הייתה מוקדמות אליפות העולם, מקום אליו לא העפילה נבחרת ישראל מה זמן רב. בתחילה ראשי הנבחרת דיברו על המטרה – הופעה היסטורית בסין והסבירו לנו באותות ובמופתים כי הדבר אפשרי והאופטימיות הייתה בשמיים. כצפוי, הרצון והשאיפה לנצח את סרביה היו אשליה ועכשיו צריך להתכונן ולכנן טוב את הקמפיין הבא בלי אשליות ועם רצינות ומקצועיות.
נכון, הטורניר נערך לאורך שנתיים בחלונות כאשר מדי כמה חודשים אמורים לבוא השחקנים הנבחרים על ידי מאמן לכמה ימי הכנה מועטים על מנת לשחק ולייצג את הנבחרת. בתחילה הוזמנו כל הוותיקים ולא דובר כל כך על ההצערה. נכון, הסכסוך בין פיב”א ליורוליג גרם לכך שברוב הנבחרות השחקנים שנטלו חלק ביורוליג לא שוחררו לקראת הסוף, כאשר נבחרות מסוימות, ותיקות וחזקות, ראו כי הן עלולות לא להגיע לאליפות העולם ועשו התאמות עם הקבוצות, כשלחלקן שוחררו השחקנים.
שחקני נבחרת ישראל (FIBA) (מערכת ONE)קשה להאמין שיש מישהו מקברניטי היורוליג ופיב”א שיכול להביא למצב האבסורדי שנראה בלתי אפשרי - מחזור משחקי נבחרות כמו שהיו ביום חמישי האחרון שבמקביל נערך מחזור נבחרות ליורוליג וכשנבחרת ישראל שיחקה, מכבי תל אביב התארחה במילאנו ובאותו ערב גם השתתפו נבחרות כמו יוון וטורקיה ואילו הקבוצות ממדינתם היו במפעל האירופי של הקבוצות.
כאשר האגו שולט, ההיגיון לא מופעל והתוצאה היא פגיעה בכדורסל ומי שסובלים הם השחקנים והמאמנים שנמצאים בין המחויבות שלהם לקבוצות, ששם הם משחקים רוב ימות השנה ושם מקבלים את משכורותיהם, ומאידך, ההשתתפות שלהם בנבחרת ארצם שעליה להיות גאוותם, נאסרת עליהם על ידי הנסיבות - המאמנים שרוצים לראות את כל שחקניהם הבכירים, נאלצים לתמרן בין המקצועיות שלהם ובין הפשרות והמאבקים בין העסקנים.
יש לציין כי מראש בחלונות המשחקים שנערכים בנובמבר ופברואר לא משתתפים שחקני NBA וכאשר כולנו מחזיקים אצבעות לדני אבדיה וליובל זוסמן שילכו ויבחרו בדראפט, צריך לחשוב כמה ישראל תיפגע מזה בעתיד. יש נבחרות שבהן יש מספר שחקני יורוליג ולנו יש רק אחד שמתחילת הקמפיין לא הופיע בשורות הנבחרת. ישנם גם מדינות שיש להן כמה קבוצות ביורוליג וכך נמנעה הופעתם בנבחרת. לישראל רק קבוצה אחת אז מספר הנעדרים היה קטן אם כי מספר שחקני מכבי לא הגיעו לנבחרת של קטש.
עודד קטש ודני אבדיה (איציק בלניצקי)ישראל הראתה כמה פנים והפגינה בלבול. החלק הראשון עם משחקים נגד נבחרות חלשות כמו אנגליה ואסטוניה ודי באם נציין שבן אלטיט היה אחד הגורמים לניצחון באנגליה והיום הוא לא בסגל הנבחרת, לא בגלל היורוליג או ה-NBA. להפך, הרבה מאוד שחקנים הוזמנו ונימנו על שורות הנבחרת ולפעמים נראה היה שיש פה שדה ניסויים או חוסר תקשורת בין המטרות לדרך.
כך זה היה בשדה המתאזרח, נקודה רגישה וחשובה בנבחרת - הזמינו את אלכס טיוס ואז יתרו על שרותיו. לאחר מכן ראינו את ריצ’ארד האוול בעמדה הזו, אחריו את ג’ון דיברתלומאו ולסיום טי ג’י קליין. גם הצעירים שכל כך דיברו עליהם לא היו רבים ומשמעותיים. אמנם תמיר בלאט וזוסמן אכן קיבלו מקום גדול וראוי, אבל היתר לא היו משמעותיים ושחקנים כמו איתי שגב, תומר גינת, ועידן זלמנסון היו בסגל הנבחרת גם קודם וכאן קיבלו גושפנקה לצורך בהם.
גם ג’ייק כהן שקיבל מעמד חשוב בנבחרת הוא כבר לא כל כך צעיר. לגיא פניני מגיע ציון לשבח כאשר בני גילו היססו להגיע לנבחרת מסיבות כאלה ואחרות, אך הוא מופיע גם כשקשה וגם כשהוא אחרי פציעה קשה נותן את כל מה שהוא יכול ומנהיג את כולם. צריך להסיר את הכובע בפניו.
עודד קטש וגיא פניני (איציק בלניצקי)הנבחרת הפסידה מספר משחקים בתוצאה צמודה, חלקם במשחקי הבית וחלקם במשחקי החוץ. ההפסד המרגיז נגד גיאורגיה עם טורניקה שאנגליה וההפסד השטותי בגאורגיה נטולת שאנגליה ועוד כמה שחקני יורוליג, יחד עם ההפסד השטותי נגד גרמניה, גרמו לכך שהניצחונות בארץ נגד סרביה בהרכב מוגבל ונגד גרמניה שוב בהרכב מוגבל, לא הספיקו.
מה שבלט הוא, שבשני המשחקים האלה, שהתקיימו בהיכל קבוצת שלמה, הלחימה הנהדרת של הנבחרת וההקרבה, הדליקו את הקהל. לעומת זאת, בהיכל מנורה מבטחים, הלא מלא, הנבחרת לא הצליחה לייצר את אווירת הביתיות וזה חומר למחשבה לגבי השאלה איפה לשחק כאשר מארחים בארץ. במשחק נגד גרמניה בארץ ראינו מעבר לכדורסל נהדר לחימה והקרבה כמו שאני חושב שצריך להיות בנבחרת ישראל. אז נכון, הכותרות היו על אבדיה וגיל בני אבל מי שהוביל את הנבחרת וקיבל צ’אנס לראשונה היה יפתח זיו המוכשר ובר טימור עם זלמנסון, שגב, קליין וכמובן פניני הבלתי נגמר.
טי ג'יי קליין (איציק בלניצקי)המשימה הבאה – עלייה לאליפות אירופה הבאה, ושם אסור שיהיה שדה ניסיונות. איננו יודעים מה תהיה ההגרלה והאם המשחקים יערכו בחלונות באמצע עונה, אבל עלייה לאליפות אירופה היא בגדר חובה. אי עליה תהיה “פאשלה” שאי אפשר לעבור עליה לסדר היום ואז צריכים להפעיל את שיקול הדעת נכון ללא פשרות כשהנבחרת היא מעל לכל, לא רק במילים ללא סוף אלא במעשים, וכמי שהנבחרת יקרה לו, כך הייתי בטוח שיתנהגו כולם, או שהפוליטיקה תכריע.