שבועיים בלבד בתפקיד הספיקו לאולה גונאר סולשיאר על מנת להחזיר את שמחת החיים וחדוות המשחק למנצ’סטר יונייטד לאחר הייאוש, חוסר החשק והיכולת הרעה שאפיינה את השדים האדומים בתקופה בה ז’וזה מוריניו הפורטוגלי עמד על הקווים.
מאז פיטוריו של מוריניו לאחר היכולת המביכה בהפסד 3:1 לליברפול המוליכה, סולשיאר, שבמהלך הקריירה שלו זכה בתואר המחייב ‘סופר סאב’, מחליף שעולה מהספסל ומנצח משחקים, הוכיח שהוא נותר כזה, ‘סופר סאב’ – אך הפעם לא כשחקן, אלא כמאמן.
בשבועיים שלו על הקווים באולד טראפורד, סולשיאר תיקן את מה שמוריניו הצליח להרוס בשתי עונות וחצי כמאמן היונייטד. הפורטוגלי פשוט סירב להבין שהמועדון גדול ממנו, שמנצ’סטר יונייטד הייתה לפניו ותהיה גם אחריו. במקום לפעול לטובת הצלחת המועדון, מוריניו ניסה לגנוב ללא הפסקה את הפוקוס ותמיד רצה להיות במרכז העניינים.
הנורבגי, שמזוהה כל כך עם הווינריות הגדולה שאפיינה את הקבוצה האלמותית של סר אלכס פרגוסון, שזכתה בליגת האלופות בעונת 1998/99 בתום קאמבק אדיר בתוספת הזמן עם 1:2 מדהים על באיירן מינכן, הצליח להנחיל לשחקנים קצת מהמורשת של המועדון, המורשת שהפכה את יונייטד לאחד המועדונים הגדולים ביותר בעולם.
בניגוד למוריניו, שבשל רצונו להיות השליט הבלתי מעורער בקבוצה סיפק מספר ריבים מתוקשרים מול כוכבי הקבוצה לדוגמת פול פוגבה והתעסק בעיקר בתדמיתו בראי התקשורת, סולשיאר, הרוצח בעל פני התינוק, מעניק לשחקני מנצ’סטר יונייטד חופש להביא לידי ביטוי את היכולות שברור לכולם שיש להם, בלי יותר מדי טקטיקות ובלי לנסות לשחק על תוצאה.
העובדה שהמהלך קרה רק בחודש דצמבר אולי הפכה את המשימה של מנצ’סטר יונייטד להחזיר את תואר האליפות לאולד טראפורד העונה לבלתי אפשרית, אך הקרב על המקום בטופ 4 והכרטיס לליגת האלופות עדיין פתוח וכמו כן, השדים האדומים עדיין יכולים לסיים את העונה, שנפתחה כסיוט, עם תואר כלשהו, גביע אנגלי, או אולי אפילו זכייה רביעית בליגת האלופות.
העתיד? מנצ’סטר יונייטד עלתה על המסלול הנכון ועל אף שאולה גונאר סולשיאר חזר לתיאטרון החלומות על תקן מאמן זמני בלבד עד לקיץ, לא מאוחר מדי להפוך את המהלך לקבוע ולהחתים את הנורבגי על חוזה ארוך טווח ולתת בו את האמון כיורשו האמיתי של סר אלכס פרגוסון.