המשחק בין בין בית”ר ירושלים למכבי תל אביב הזכיר נשכחות, לפחות ביציעים, עם אווירה יוצאת מן הכלל ביציעי טדי, לא פחות מ-18,500 צופים. אבל היציע לחוד והמגרש לחוד – לצערי מה שראינו במחצית הראשונה מבחינת היכולת על כר הדשא מצד שתי הקבוצות היה סוג של קרב חפירות, בלי שמץ של יצירתיות וחולשה כללית שחתמה עבורנו מחצית מאכזבת מאוד של שתי הקבוצות, ללא יצירתיות ומעוף, והתעסקות בעיקר במרכיבים הגנתיים שגרמו למחצית הראשונה להיות משעממת.
ביתר עלתה עם מערך רגיל של 4:3:3, עם דגש בעיקר על משחק הגנה שמתחיל מהחלק הקדמי תוך כדי צמצום פערים וצפיפות בנוסף לאגרסיביות שלא הייתה קיימת במשחקים קודמים. אמנם ראינו שינוי לטובה מבחינת המבנה ההגנתי, אך זה עדיין רחוק מהמצופה מבחינת בית”ר, שכלל לא הייתה קיימת במחצית הראשונה מבחינה התקפית. לא היה מימד של הנעת כדור וההתעסקות בפעולות ההגנתיות כנראה באה על חשבון היצירתיות ומשחק ההתקפה, שהלך לאיבוד.
מנגד, מכבי ת”א עלתה עם מערך טקטי שמתבסס על מרכז מגרש פיזי, דינמי וקצבי, עם גלזר, פרץ וגולסה, על מנת להתיש את הבית”רים במחצית הראשונה ולצאת למתפרצות על ידי השלישייה הקדמית, שלא הצליחה לייצר מצבים מסוכנים לכיוון שערה של בית”ר. עם זאת, ובניגוד למה שהתרחש על כר הדשא, מכבי בכל זאת הצליחה לרדת למחצית ביתרון מבעיטה מקרית של אצילי ממרחק והודות לחוסר ריכוז של גורש.
ולדימיר איביץ' (אורן בן חקון)איביץ’ בא עם תוכנית משחק שלא תמיד מסתדרת – לשים על הספסל את מיכה ועטר ולבנות על כך שהם ייכנסו בשלב שהקבוצה היריבה כבר עייפה ויכריעו את המשחק, כפי שהיה בגמר גביע הטוטו מול מכבי חיפה. זה הימור גדול מדי עבור מכבי ת”א, שכאשר יש לה שני גלדיאטורים במרכז המגרש דוגמת פרץ וגלזר, יכולה להרשות לעצמה לשחק עם רביעייה קדמית קטלנית שיכולה להכריע כל יריב בליגה. נקודה מעניינת למחשבה עבור איביץ’.
המחצית השנייה החלה עם חילוף מצוין של גיא לוזון כאשר סילבסטר נכנס במקום זהבי, חילוף התקפי שהוסיף מחץ מצד אחד בחלק הקדמי ומימד של הנעת כדור בקישור עם הזזתו של ורד למרכז על חשבון קריאף, שעבר לעמדת המגן. בית”ר יצאה לחצי השני יותר דינמית ומסוכנת, אך חסרת חדות בפעולות המכריעות ליד שערו של ראיקוביץ’.
גיא לוזון (אורן בן חקון)מצד שני מכבי ת”א פתחה רע מאוד את המחצית השנייה, אך הכנסתו של דור מיכה על חשבון גולסה החזירה לצהובים את השליטה במרכז המגרש. מכבי לא מספיק חדה בפעולות האחרונות, אבל למזלה היה לה שוב את אצילי, עם שער שני ממרחק (אני לא מבין - בבית”ר לא עבדו על כך שצריך לסגור את אצילי קרוב על מנת למנוע את אלמנט הבעיטה, שזה הפרמטר החזק ביותר שלו ברגע שנותנים לו מרחק? בית”ר שילמה על כך היום ביוקר).
מה שיפה במכבי ת”א, למרות יכולת בינונית היום, זה שהיא לא בנויה על הזרים שלה. למכבי יש סגל איכותי של שחקנים ישראלים שכרגע מאפיל על שאר הקבוצות בליגה. מכבי אמנם לא מבריקה, אבל היא מצליחה לנצח בדרכו של איביץ’.
מנגד, בית”ר ירושלים לא יכולה להרשות לעצמה להיות במקום האחרון בטבלה. גיא לוזון חייב למצוא את הנוסחה הנכונה כדי להוציא את הקבוצה מהבוץ העמוק שבו היא נמצאת. גיא צריך למצוא את האיזון הנכון מהסגל הקיים ולהוציא מהסגל הקיים את המקסימום, ויש הרבה מה להוציא. מקווה שהאווירה הנפלאה ביציעים היום בטדי תימשך גם במחזורים הבאים בליגה, רק שגם על כר הדשא אנחנו רוצים לראות את קפיצת המדרגה המתבקשת.