1. כבר בפתיחה יש לומר: אין לחגוג את חזרתה של הפועל תל אביב לליגת העל, כי לא סיבה לחגיגה היא. הרי לא לקחנו אליפות, גם לא עברנו את צ'לסי בסטמפורד ברידג', ואפילו גביע לא לקחנו. בסך הכל חזרה הפועל ת”א היום למקומה הטבעי, מילאה את הבור אליו נפלנו בחסות ניהול גרוע, ולכן לא מדובר בניצחון חברים אדומים, כולה תיקו. ואנחנו כידוע לא חוגגים בתיקו.
2. וקשה ביום כזה שלא להיזכר באליל נעורינו אלי (קוקוס), האיש שבדרכים שעדיף שלא לכתוב עליהן, החזיר את הפועל ת”א אז לליגת העל. בסך הכל נהנינו, סיכם אז קוקוס את העונה ההיא, וגם הכרנו יותר טוב את הארץ. לפחות ההיסטוריה, אם לא ההיסטריה, חוזרת על עצמה.
שחקני הפועל תל אביב חוגגים (איתי כהן)3. אז נהנינו מאוד אפילו העונה, מה רע לשחק ביום שישי בשעה שלוש, מדובר בשעה נוחה מאוד, שרק היריבות היו לרוב נוחות ממנה. ועכשיו, העשרים וחמישה באוגוסט ממש קרוב, אמורים הניסנובים שעליהם אנחנו סומכים בעיניים כמעט עצומות, לבנות קבוצה סבירה וצעירה שתשחק בשני בערב למשל, בטדי למשל, נגד בית"ר ירושלים למשל, ושם זה יהיה הרבה פחות נוח. מילא, אני סומך על קובי רפואה והניסנובים שבכל מקרה לא נקבל שלישייה מבית"ר עד הדקה הארבעים ושתיים. בשביל זה מספיקים מיץ’ גודלדהאר וג’ורדי קרויף.
4. אהבנו את הדברים שאמר איציק ניסנוב בסיום המשחק. הוא לא מדבר יפה כמו משה תאומים, אין לו פרוייקטים של שלום במזרח התיכון, ולבטח אין לו פנטזיות כמו שהיו לאיש היקר אמיר גרוס כבירי. אבל לו ולשותפיו יש דרך, שהיא לעיתים פשוטה הרבה יותר ממה שחושבים. לעשות תקציב מאוזן וחכם, לא לצבור חובות, לשמור קצת כסף לבן ליום שחור ( מישהו אמר פייסל מוליץ' ואמיר עגייב בינואר?), לא לגנוב כסף, ולא דעת. ואם כבר לגנוב כסף ודם דעת, המפרק הג'ינג'י, ידידי עוה"ד שאול קוטלר, מתבקש בזאת להגיש סוף סוף את הדו"ח שלו. את התנ"ך כתבו בפחות זמן.
איציק ניסנוב (משה חרמון)5. ויש כבר בורסת שמות לעונה הבאה. מדברים על ז'אורז'יניו, משתוקקים למהראן ראדי, חולמים כמובן על עומר דמארי, ובחדרי חדרים, בסוד, שאיש לא ישמע, מדברים גם על גילי ורמוט, שלפני שזרקה שיבה בשערי, יכול להיות שגם אני הייתי רואה בו סדין אדום, ולכן אני יכול להבין את האוהדים שיעלו על הגדרות של וולפסון ברגע שהדבר יהפוך לרציני.
6. מצד שני חברים, אולי כדאי להיות קצת פחות טהרנים וצודקים, ולסלוח לגילי שעשה את שעשה, בזמן שהפועל נוהלה באופן שגרם לנו להתגעגע לבית ברנר בימיו הגרועים. ואולי אפשר גם לזכור שגילי שמר על פרופיל נמוך, ומעולם לא דיבר סרה בהפועל או באוהדיה, ובכלל לבקש שלא נראה את אדי גוטליב כפושע, ואת ורמוט כאויב הציבור. בליגה הראשונה, שם לא יוכל מוליץ' לסבסב מגינים על הקו ולדהור בחופשיות לשער, נצטרך אותם קצת יותר.
גילי ורמוט (עמרי שטיין)7. ואי אפשר לסיים טור בלתי חגיגי זה, מבלי להזכיר את סגנית האלופה (גם סגנית שנייה או שלישית היא סגנית) מכבי תל אביב ואוהדיה. כבר שנים שמכבי לא לקחה תואר, והנחת היחידה של אוהדיה הייתה נעוצה בעובדה שהפועל ת”א משחקת ביום שישי בשעה שלוש, ועכשיו גם את זה לקחו להם. אולי זאת סיבה לחגיגה.