איציק זוהר בטור אישי ל-ONE, מקבוצה אנמית ראינו קבוצה לוחמת, שעומדת טוב ושיחקה לעיתים כמו אלופה, מנגד שכטר חשב שהוא יכול לבדו להביא את הגביע וטעה, לאן נעלם איינבינדר ותופעת שוינפלד
ליטו וידיגל מאמן מכבי תל אביב, שספג ביקורת גדולה בשבוע האחרון, עשה שיעורי בית והוכיח לכולם שהוא מאמן שמבין כדורגל. הוא הספיק להכיר את הכדורגל שלנו ואת השחקנים שלו, וראינו את המהפך בחצי גמר הגביע: מקבוצה בשבת מול הפועל באר שבע לקבוצה לוחמת, עומדת טוב מבחינה טקטית ומוכנה מנטלית, עובדה שראויה לציון, כי עברו רק ארבעה ימים מהמשחק החלש מול האלופה.
וידיגל עשה שינויים בהרכב מכבי, אבל אני חושב שהוא פשוט הכניס שחקן על חשבון שחקן, שינויים שהוכיחו את עצמם. הבחירה למשל של ארון שוינפלד במקום וידאר קיארטנסון. האמריקאי הוא כמו מכונית של פולקסווגן, תמיד יעבוד, לא משנה כמה ישב בחוץ. יש לו אופי מאוד מיוחד, הוא מוסיף לסגל של מכבי ת"א איכות ואופי.
ארון שוינפלד חוגג (עמית מצפה)בסך הכל מכבי ת"א גרמה לבית"ר ירושלים להראות לא טוב. אם הצהובים היו משחקים בצורה רפויה כמו שראינו בשבת ובעוד משחקים העונה, לא היה להם כל סיכוי.
כאחד שגדל במועדון ומכיר היטב את ה-DNA שלו, אני בטוח כי מהמשחק מול באר שבע דיברו על הכבוד המכביסטי, על העונה שיכולה ללכת לאיבוד, כאשר את ההרכב והטקטיקה השאירו רק לסוף. השחקנים הבינו שהם יכולים לחזור לעצמם דרך הנשמה, דרך הכבוד המקצועי.
ללא ספק הייתה הבנה מלאה מבחינת הצוות המקצועי, מה צריך לשנות, מה צריך להוציא, איזו טקטיקה לבחור וכמובן להביא את השחקנים בשיא המוטיבציה. בניגוד למשחק מול ב"ש, הפעם השחקנים של מכבי רצו להרוויח כל תיקול, היו ראשונים לכל כדור, ידעו לחזור לעמדות המוצא שלהם, היו אף רגעים שהקבוצה שיחקה כמו אלופה, והיה פשוט כיף לראות אותה.
מבחינתי, דור מיכה שנכנס במחצית השנייה ואלי דסה לאורך כל המשחק, היו המצטיינים במכבי, כמו גם טל בן חיים הבלם שהיה מצוין והקרין המון שקט, ניסיון וחוכמה. בן חיים כמעט ולא נכנס לסיטואציות שלא קשורות למשחק. כמו כן, לברק יצחקי, עד שנפצע היה משחק לא רע, אני לא מבין איך כל פעם מחדש הוא מגיע לכושר שיא, ואז יש לו פציעה כזו מעצבנת, כואב הלב.
איתי שכטר. חשב שיביא גביע לבד (רדאד ג'בארה)בבית"ר פשוט סחטו את הלימון עד הסוף, סגל שחקנים קצר, תקציב שהוא שליש ממכבי ת"א. מי שאכזב אותי היה דן איינבינדר, שלא היה מעורב במשחק. אני לא מצליח להבין למה במשחק כל כך חשוב הוא לא היה אפילו מעורב בחילוצי כדור. לא ראיתי את האופי שלו שאפיין אותו בהרבה משחקים. איתי שכטר לטעמי היה עסוק בעצמו, רצה לעשות דברים ברמה אישית על חשבון הרמה הקבוצתית, זה די תקע את המשחק של בית"ר. הוא בא מתוך אמונה שהוא חייב להביא לבד את הגביע, אבל הרצון יתר שלו הפך לחיסרון. חן עזרא, מלבד הגול, גם כמעט לא הורגש. בלעדיהם אין לבית"ר ירושלים הרבה מה למכור.
בסך הכל הקבוצה הטובה יותר ניצחה, מכבי ת"א הייתה ראויה אפילו לעוד 3-4 שערים, עוד לפני שבית"ר צמצמה בשער, וניסתה להשוות ולקחת את המשחק להארכה. מכבי במשחק הזה למעשה הצילה לעצמה את העונה.