במשך שנים רבות, באופן מסורתי, סיבוב ח’ של גביע המדינה הוא חגיגה. קבוצות קטנות מול גדולות, סינדרלות, הפתעות, דרמות. חלק מהקסם היה, בעיניי, העובדה שהמשחקים התקיימו באמצע השבוע. משהו בתחושה הזו, השונה משל סוף שבוע, כאילו שהכין את הקרקע לאותן הפתעות.
לראשונה מזה שנים, משחקי הגביע הועברו לסופ”ש, כשאת מקומם באמצע השבוע תפס מחזור הליגה הקרוב. הטענה המרכזית – לגרום לקהל להגיע למגרשים, ובכך להגדיל את הכנסות הקבוצות, בדגש על אלו מהליגות הנמוכות, שמשחק גביע אחד כזה מול קבוצה גדולה יכול לספק להן הכנסות של עונה שלמה.
על פניו, הרעיון הוא נכון ומבורך. אך האם בסופו של דבר, במבחן התוצאה, הוא סייע להגדלת הקהל וההכנסות? 10,000 צופים בסמי עופר, 2,500 בטדי, 5,000 בטוטו טרנר. מספרים נמוכים בהרבה מהרגיל במגרשים הללו. נכון, לזהות היריבה ולמצבן של הקבוצות (לפחות במקרה של חיפה ושל בית”ר) יש משמעות רבה, אך האם קיום המשחק ביום שלישי או רביעי, הייתה מביאה לירידה גדולה בכמות האנשים שפקדה את האצטדיונים?
תהיו בטוחים שהמגרשים של הקבוצות מהליגות הנמוכות כמו איכסל, הוד השרון, קריית אתא, ואפילו מהליגה הלאומית כמו בני לוד או מכבי שעריים, היו מלאים גם אם המשחקים היו נערכים ביום חול.
נגזר מאותו שינוי הוא מחזור הליגה התלוש שייערך באמצע השבוע. אמנם ניתן להניח שאצטדיון טוטו-טרנר יהיה מלא במפגש מול הפועל ב”ש למכבי חיפה, אך יהיה מעניין לראות את ההשפעה על המשחקים הפחות נוצצים, כמו למשל, זה של מכבי פ”ת מול סכנין, ביום שלישי, יום עבודה, בשעה 19:00, או זה של רעננה מול מכבי ת”א באצטדיון בנתניה, ביום רביעי בשעה 21:00 בערב, באחת מהנקודות הפקוקות במדינת ישראל.
לקראת הסיבובים הבאים (בו כבר כמעט ולא נותרו קבוצות ‘קטנות’), ובעיקר לקראת השנים הבאות – עשו טובה – תחזירו לנו את הגביע לאמצע השבוע.
הכתוב הינו טור דעה.