להתראות קריית אליעזר

להתראות קריית אליעזר. על כמה זיכרונות, אכזבות, שמחות ורגעים בלתי נשכחים אתה חתום בחיי האישיים, פשוט לא ייאמן. זה האצטדיון בו התאהבתי עד אובדן תמימות, בכיתי עד אובדן דמעות, צרחתי עד אובדן קול והתרגשתי עד אובדן צלילות.

לא אשכח את אותו ערב כשהייתי בן 16, אז חברי ואני צעדנו מפאתי מרכז הכרמל אל מורדות סטלה מאריס, כל הדרך עד קריית אליעזר. בדרך עצרנו ונפעמנו מהמגרש הפרוס לפנינו כשטיח ירוק, עת אנו חולפים את "יציע הקמצנים", כפי שמכנים אותו ברחוב החיפאי.

מהלומות התופים החזקות שגרמו לך להרגיש כאילו עוד רגע היציע קורס, כריך הסלמי-חמוצים האגדי של המזנון, משחקי הקלפים של זקני השכונה מחוץ למתחם והאווירה הביתית שחשת ברגע שהיית קרוב מספיק כדי להבחין בתור המשתרך מאחורי הקופות.

"המאבק על מקום בגדר כדי שג'ובאני רוסו יחלק כיף גם לי" (ניר בוקסנבאום)

הילדות והנעורים בשער 5, הבגרות וההתפכחות ביציע 4, ריחות סיגריות מעורבבים בזיעה, חיבוקים כנים עם אנשים שמעולם לא פגשת, הנשיקה עם הילדה שאהבתי על רקע חגיגות שער הניצחון בדקה ה-90, האליפות, הירידה ללאומית, החגיגות, הדמעות, ומה לא. תודה לך קריית אליעזר.

זכרוני הראשון מהמקום היה ב-2:3 הענק של מכבי חיפה על פאריס סן ז'רמן תחת הגג של יציע 4. לקראת דקות הסיום במצב של 2:2, אבי המיואש והמואכזב כבר התכנס במושבו ולא הרים ראשו. רק ילדו הקטן שלא ממש הבין מה קורה מולו, המשיך לעמוד על הכיסא ורגע לפני השריקה אמר: "אבא, הנה גול!".

צהרי מאי 1999, הבלונים האדומים שנקשרו לגב השער, המאבק על מקום בגדר כדי שג'ובאני רוסו יחלק כיף גם לי, הדרבי אליו הלכתי במקום ללמוד למבחן, אז ספגנו רביעייה, סחוטים מגשם ביציע מאחורי השער יחד עם עשרים אוהדים נוספים. הדרבי בו ישבנו באותו מקום, הפעם כאשר שני יציעים ירוקים, שקטים ודוממים, פרוסים משני צידנו ושאגת הקומץ עולה על כל המגרש: "איזה שקט יש ב-ג', כולם יודעים שחיפה אדומה!".

אצטדיון קריית אליעזר במבט עילי מהרי הכרמל (גל ברקן)

תודה על הנוף שהיית, הזיכרונות שהשארת והחוויות שהענקת. היה לך חלק לא מבוטל בעיצוב נעוריי, לא אשכח זאת לעולם. להתראות לך אצטדיון קריית אליעזר.

הכתוב הינו טור דעה