על אף התקווה הגדולה, לכולם היה ברור שסיפור האליפות באנגליה נסגר באופן סופי כבר במחזור הקודם, בו ליברפול איבדה ברשלנות יתרון של שלושה שערים מול קריסטל פאלאס. ההגיוניים יותר עוד הבינו זאת לאחר ההפסד 2:0 לצ'לסי. רבים חושבים שהמרסיסיידרס הפסידו כאן משהו, צוחקים על ההחלקה של ג'רארד במפלה מול הבלוז ומהללים את הלוזריות של האדומים. נכון, כגודל ההחמצה גודל האכזבה, אך הרשו לי לתקן את הרושם המוטעה: ליברפול לא איבדה כלום, אלא זכתה בהזדמנות מחודשת.
ליברפול כבר שנים לא הייתה במאבק האליפות. יתרה מכך, כבר תקופה כה ארוכה שאחד ממועדוני הפאר של הכדורגל העולמי כלל לא נחשב כחלק אינטגרלי בצמרת הליגה האנגלית, נאבק על מקומות בליגה האירופית ולעיתים קרובות נכשל. איכשהו, כולם זוכרים את האדומים כאימפריה אנגלית ואירופית, אך פרט לשתי הבלחות בליגת האלופות ב-2005 וב-2007 והסגנות בעונת 2008/09, הדור הצעיר לאו דווקא ראה הצדקה לכך שליברפול נמנית בין השמות הגדולים ביבשת.
|
ג'רארד מניף את גביע האלופות ב-2005 (רויטרס) |
|
|
השנה משהו קרה. הפרוייקט שניסו לבנות באנפילד סוף-סוף נתן את פירותיו. פתאום הכל החל להתחבר בדיוק בעונה בה מנצ'סטר יונייטד מתפרקת, טוטנהאם מאכזבת, אברטון לא משכילה לעשות את קפיצת המדרגה וארסנל מסרבת להסיר מעצמה את תדמית הרכרוכיות. אפילו צ'לסי דאגה לשים רגל לעצמה ברגעי האמת וחירבה לעצמה את העונה. כל התפאורה הייתה מוכנה לרגע לו פיללו לא מעט אוהדי כדורגל – ליברפול חזרה לקדמת הבמה, ובגדול.
באנפילד לא צריכים להיות מדוכאים יתר על המידה. מלכתחילה היה ברור שסגל הקבוצה לא מספיק טוב כדי ללכת עד הסוף והשבריריות של סוף העונה אף מאששת עובדה זו. להפתעתי, זה קרה בשלב כה מאוחר של העונה, שהשאירה את הקבוצה במירוץ לאליפות עד למחזור האחרון.
|
לואיס סוארס והילדים. הוא יישאר באנפילד בעונה הבאה? (רויטרס) |
|
|
עכשיו מתחיל המבחן האמיתי של המועדון: איך לשכנע את הכוכבים הגדולים של העונה, ובראשם לואיס סוארס, להישאר בקבוצה גם בעונה הבאה. איך לא להיות סאגה חולפת, אלא לשמר את מה שהתחולל בקבוצה העונה בראייה אל העתיד. איך להחזיר עטרה ליושנה ושסוף-סוף נפתח עונה ונספור את ליברפול כקונטנדרית אמיתית לתואר המקומי.
אם נביט על העונה בהיבט המקצועי, התקפת המרסיסיידרס העפילה על המצופה מעל ומעבר ואם יצליחו במועדון לשמור על סוארס, דניאל סטארידג', ראחים סטרלינג ופליפה קוטיניו, העתיד בחוד ימשיך להיות ורוד. אך גם במידה ותאבד את חלק מהכוחות המרכזיים, תמיד ניתן למצוא מחליף ראוי, כפי שדייגו קוסטה ידע לצעוד בביטחון אל החלל האדיר שהותיר רדאמל פלקאו באתלטיקו מדריד.
|
ראחים סטרלינג חוגג. עונה נהדרת לכישרון הצעיר (רויטרס) |
|
|
החלק האחורי פחות מעודד עבור האוהדים האדומים וגם הסטטיסטיקה לא מתווכחת: לצד 101 השערים שכבשה הקבוצה העונה (מקום 2 בליגה, שער אחד פחות ממנצ'סטר סיטי) ספגו המרסיסיידרס לא פחות מ-50 שערים, 13 פחות מהסיטיזנס ו-23 פחות מצ'לסי, הצלע השלישית במירוץ לתואר, כל זאת כשסיימון מיניולה מגלה יכולת נהדרת בין הקורות. ללא חיזוק מתאים והתייצבות במרכז ההגנה, יהיה קשה לליברפול להגיע להישגים משמעותיים.
גם הקישור חייב לעבור ריענון. ההישענות המוגזמת על סטיבן ג'רארד מעלה ספקות לגבי יכולת הקבוצה להתנהל בצורה חכמה במידה והקשר ייעדר, שלא לדבר על כך שסטיבי-ג'י כבר בן 33, ולא נותרו לו עונות רבות בשיא כושרו. סגנית האלופה הטרייה חייבת להביא שחקנים נוספים שיוכלו לסייע למספר 8 האגדי במרכז המגרש, בעיקר לאור היכולת הבינונית של לוקאס לייבה.
|
הקהל האדום בעוד מפגן נהדר באנפילד (רויטרס) |
|
|
בכל אופן, ליברפול היא הבשורה האמיתית מהעונה החולפת. יחד עם הריצה המטורפת של אתלטיקו, השתיים הפכו למרענן הרשמי של אירופה וסיפקו לנו מתח אדיר בקרבות על תארי האליפות המקומיים ואולי אפילו אלופת אירופה לא צפויה. ואתם יודעים מה? גם אם אתם אוהדים של מנצ'סטר יונייטד, סיטי או צ'לסי, חייבים להודות: התגעגענו.
הכתוב הינו טור דעה