אוהדי הפועל תל אביב רוצים לראות את עומר דמארי נשאר במדים האדומים והסיבות מוצדקות. קשה לראות כיצד הפועל תצליח להתברג בפלייאוף העליון ללא דמארי.
החלוץ חשוב לא רק מבחינה מקצועית, אלא גם מהווה פקטור במוטיבציה של הקבוצה, כל הפסטיבל בעניין השחקן לא נעלם מעיני השחקנים האחרים ובטוח לא מוסיף למצב העדין בו נמצאת הקבוצה.
מצד שני, נראה שהאוהדים לא לומדים לקח וחוזרים על אותן טעויות. כל הרכישות שנעשו בקיץ הביאו את הקבוצה למצב בו היא נמצאת עכשיו והובילו אותה לקריסה כלכלית. אם שוב, כמו במקרה של איתי שכטר, השארת דמארי תיעשה באמצעות הלוואה שאין לה כיסוי, המצב רק יחמיר.
חיים רמון נזכר לעשות מה שהיה צריך לעשות בקיץ, במצב שבו ניהול נכון היה מונע את הנפילה הגדולה של הקבוצה העונה. עכשיו במצב של אין ברירה כואב לשחרר את דמארי, אבל נראה שהפרידה בלתי נמנעת, אלא אם כן יגיע גורם שיתרום את הכסף - מה שקשה להאמין שיקרה.
|
דמארי חוגג. נכס על הדשא, נטל כלכלי על התקציב (שי לוי) |
|
|
בדרך כלל אנשים אוהבים לדבר, אך כשזה מגיע ללשים את הכסף על השולחן הם בוחרים שלא לעשות זאת ולמען האמת קשה להאשים אותם. לא הגיוני שהמועדון יתנהל בצורה רעה והאוהדים ייאלצו לספוג כל פעם מחדש את המחיר. לא הגיוני שבכל פעם ששם של שחקן יעלה הקבוצה תסתמך על תרומות וכסף שיופיע משום מקום. נראה שגם בעלי המניות איבדו את האמון ולא מוכנים להשקיע כסף נוסף. נראה שקל להיכנס למערבולת הזו שוב ושוב אך זוהי לא דרך לנהל קבוצת כדורגל ובטח לא מועדון גדול כמו הפועל תל אביב.
נראה שהמצב של הקבוצה הולך ומשתפר והמכונה מתחילה לעבוד, בעיקר מאז השתלבותו של בסארט עבדורחימי. שי אבוטבול וגילי ורמוט חוזרים ליכולת הטובה ונראה שהקהל סוף סוף רווה קצת נחת.
הקונפליקט הגדול הוא שמצד אחד שיחרורו של דמארי, אם ילווה בכשלון מקצועי, עלול להביא לכאוס גדול בעיקר בצד הקהל. מהצד השני השארת דמארי היא שקט תעשייתי מצד הקהל עד סוף העונה אבל השאלה אם היא תגיע במחיר של תפיחת הגירעון. נראה שאין פתרון פשוט.
נראה שבניהול הנוכחי אין דרך להשאיר את דמארי, לפחות לא בצורה שלא תפגע במועדון בטווח הארוך, חשוב ככל שהוא יהיה לקבוצה וקרוב ללב האוהדים. נראה שמי שמושך בחוטים כבר קיבל החלטה. והתחושה היא שעוד נצטער על זה.
הכתוב הינו טור דעה