כמה נחטוף מפורטוגל?

המשחק באצטדיון טדי התנהל כשברקע יורים על ערי הדרום. התושבים ירדו למקלטים ומעניין אם גם הם צפו במשחק הנבחרת. אסור לנו להיכנע לטרור, החיים חייבים להימשך. חייבים להודות: גם לתושבי הדרום מגיע ביטחון בשקט.

נחזור למשחק. הנבחרת עלתה לירושלים, אבל הקהל מהבירה לא התרגש ונשאר בבית. אולי בגלל שלבית"ר ירושלים לא היו נציגים על כר הדשא. מי שכן הגיעו מצאו לנכון לגדף את יושב ראש ההתאחדות, אבי לוזון, ואת עוזר המאמן יוסי אבוקסיס. מיותר לחלוטין.

נבחרת בלארוס היא יריבה טובה עבורנו למשחק אימון. אלי גוטמן פתח עם חוליית קישור מעובה, ללא פליימייקר. ביברס נאתכו, מהראן ראדי וגל אלברמן היו אחראים על ניהול המשחק ועל הכנסת כדורים לחלוצים. אבל אלו לא עשו את עבודתם כמו שצריך. הם היו הססניים ולא החליפו מקומות.

ראדי. הקישור היה נאיבי (יניב גונן)

לא ראינו הרבה מנבחרת ישראל. היא לא יזמה, לא שיחקה עם התלהבות ובעיקר הייתה מאוד פסיבית. כאילו השחקנים חיכו שהזמן יעבור עד לשריקת הסיום. המטרה במשחק אימון הוא ליצור חיבור בין השחקנים ולנסות הרכבים וסגנונות שונים. התפקיד של השחקנים הוא לרוץ, להתלהב וגם ללחוץ.

המאמן הלאומי ביצע חילופים במחצית על מנת לרענן את השורות. אני חיכיתי לחילוף בעמדת השוער, מאחר ואנחנו חייבים לתת לעוד שוערים דקות משחק. חייבים לתת להם לצבור ניסיון במשחקים כאלה. אם לא עכשיו, מתי?

המחצית השנייה התנהלה בקצב טוב יותר מבמחצית הראשונה. נהניתי לראות את שחקני בלארוס מניעים כדור באלגנטיות. משחק המסירות שלהם מסודר ומדויק. הם לחצו את קו ההגנה שלנו ונראה שהם פשוט רצו יותר. המחמאות מגיעות להם וכך גם הניצחון.

אוואט מאוכזב. גוטמן היה צריך להחליפו (יניב גונן)

לסיום, נתכונן לפורטוגל, נבחרת טובה מאיתנו. כמו שכבר אמרתי שיחקנו בלי עושה משחק. מהראן ראדי חזק, הוא עושה הגנה טובה ומאיים מרחוק. הוא כמובן לא יוסי בניון, מאור מליקסון או גילי ורמוט, קשרים יותר יצירתיים. גם אם היינו מנצחים 0:4, זה לא היה אומר כלום לקראת המשחק מול פורטוגל, ככה שגם ההפסד לא אומר הרבה. היא נבחרת טובה מאיתנו והיא תגיע כפייבוריטית. אנחנו נצטרך להתעלות כדי לנסות להשיג משהו מהמשחק הזה. צריך לזכור שאין לנו מה להפסיד, צריך ללכת על כל הקופה ולנצח.