הפועל לא ברמה של אתלטיקו

אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף. מהקהל האדום שמילא את בלומפילד כמעט עד אפס מקום. מהקהל שעודד ללא הפסקה בלי קשר לתוצאה ושמר את מופע הסיום המרהיב שלו דווקא לאחרי שריקת הסיום, לאחרי שהכל נגמר.

כשהכדורגל הישראלי מוטל בספק, מה שנשאר הוא באמת הכיף. האווירה. היכולת ליהנות ביחד מכדורגל גם כשאין כדורגל. המשחק של הפועל תל אביב היה ישראלי למהדרין, אבל העידוד של הקהל היה אירופאי. זאת כנראה ההפתעה היחידה שציפתה באמת לבחורים של דייגו סימאונה.

ועכשיו אני רוצה להפתיע. יצאתי מהמשחק הזה בתחושה טובה, בוודאי שלא בתחושה רעה. יש להפועל תל אביב העונה קבוצה טובה, שלא יכולה כמובן להתמודד ברמות של אתלטיקו מדריד אבל היא כן יכולה לעשות את זה בישראל. לנו אין 'לה-ליגה', לנו יש 'להלה-ליגה' שלא נגיד 'להלה-לנד'. בליגה הזו הפועל תל אביב צריכה לרוץ העונה חזק לאליפות. בליגה האירופית היא תוכל להתמודד מול הצ'כים ומול הפורטוגזים, ולא מול הספרדים.

שחקני הפועל מאוכזבים. אני דווקא יצאתי בתחושה טובה (משה חרמון)

קבוצות ישראליות יכולות לעקוץ קבוצות טובות מהן באירופה. עירוני קריית שמונה עשתה זאת מול אתלטיק בילבאו ואני מוריד בפניה את כל הכובעים שאין לי. צריך להגיד בבירור שזו תוצאה מדהימה ובלתי צפויה לקבוצה של גילי לנדאו בהופעת הבכורה שלה בליגה האירופית. אבל מי כמו הפועל תל אביב יודעת את זה ופה ושם גם קבוצות ישראליות אחרות. פעם זה צ'לסי ופעם בילבאו. פעם זה ההרכב השלישי של מנצ'סטר יונייטד ופעם זו אייאקס. העקיצות נשארות עקיצות והיוצא מן הכלל איננו מעיד על הכלל, והכלל הוא שבמשחקים מול הקבוצות הטובות באירופה אין לנו הישראלים באמת מה לחפש.     

אתלטיקו מדריד לא הביאה כדורגל גדול לבלומפילד אלא כדורגל בסיסי וטהור עם מה שמלמדים כל ילד בן 12 בספרד ובגרמניה, באנגליה ובאיטליה. ובשביל זה לא צריך את רדאמל פלקאו: מהירות ולחץ. אצלנו המהירות מתבטאת בעיקר בריצה לעמדת הראיונות אחרי הניצחונות והלחץ הוא בעיקר הלחץ על הסוכן שיעזור למצוא קבוצה בחו"ל. את שני השערים הראשונים ספגה הפועל לא ממהלכי כדורגל מרהיבים של הספרדים אלא מהשיעור הפשוט הזה. אתה מחזיק בכדור שנייה אחת מיותרת והשחקן האירופי שמולך חוטף אותו, מתקדם במהירות ועושה שער קל.

הפועל הייתה שווה במשחק הזה לפחות שער אחד, אבל גם אם הוא לא הגיע זה לא נורא. טל בן חיים הפגין במשחק הזה כדורגל מעולה והשאיר הרבה תקווה לעתיד. גילי ורמוט, חנן ממן וטוטו תמוז היו טובים קצת פחות אבל גם הם יתנו עונה גדולה. הבעיה של האדומים היא בחוליית ההגנה החלשה ובמצבת הזרים. קוטיניו, דג'מבה דג'מבה ופנטסיל זה לא זה. אבל זה מה יש ועם זה נצטרך להסתדר ועם זה כנראה גם נסתדר.

שחקני ק"ש חוגגים. כל הכבוד לקבוצה של לנדאו (רויטרס)

ההפסד לאתלטיקו מדריד לא הפתיע כנראה אף אחד. הוא גם לא היה מביך. מי שמובך מהפסד כזה צריך להיות בעיקר מובך מן העובדה שהוא כנראה עדיין לא מבין היכן נמצא הכדורגל הישראלי. עם או בלי רדאמל פלקאו, הקולצ'ונרוס צריכים יום בינוני ושתיים-שלוש טעויות של הפועל. כל תוצאה אחרת היא הפתעה. והפעם לא הייתה הפתעה. צריך להגיד את האמת: המשחק הזה היווה בסך הכל הכנה טובה להפועל רמת השרון, כי רמת השרון היא הרמה האמיתית של הכדורגל מולו אנחנו צריכים להתמודד.

לא נוכל לסיים בלי התייחסות לאביחי ידין. ברוך שפטרנו. ברוך שפטרנו מהנודניק הממורמר הזה שהולך וטוב שהוא הולך כי בהפועל אין מקום לשחקנים לא מרוצים. ידין מעולם לא היה שחקן מתוחכם או חכם במיוחד. גם המהלך הנוכחי, מעבר למכבי חיפה באותו סכום שיכל היה לקבל בהפועל, הוא מהלך מוזר שלא נגיד הזוי. 

אבל שיהיה לו לבריאות עם יניב קטן והקופים הירוקים. שיהיה לו בהצלחה. כי אנחנו לא באמת כועסים עליו. אנחנו סתם לא ממש מבינים.