באמצע שנות התשעים יצא החלוץ אלון מזרחי ממכבי חיפה לקבוצה ניס מהליגה הצרפתית השנייה. פחות משבוע אחרי שנחת בצרפת, האווירון זומן לנבחרת ישראל ואמר לתקשורת הישראלית: "הליגיונרים חייבים לשחק, היציאה לאירופה הופכת את השחקן למקצוען".
בדקה ה-60 מול יוון בירם כיאל יצא לטיול ואיבד כדור, למה? האמת היא שהוא לא רגיל למשחק בקצב משחק כזה, מול אינברנס וסט. מירן אף אחד לא לוחץ אותו. אבל כיאל, כמו כל 12 הליגיונרים, בלי אף יוצא מן הכלל (אולי חוץ מאוואט מנאתכו), חזרו אלינו שחצנים, יהירים, מלאים בעצמם ובמילה אחת - מגעילים.
לאורך כל השבוע ראינו שחקנים נוחתים בנתב"ג מלווים בחברה/דוגמנית הפרטית שלהם, עם חיוך גדול על הפנים ושחררו הצהרות בלי הפסקה: "חייבים לנצח בכל שעה ומזג אוויר", "אנחנו יותר טובים", "יש אווירה של משהו חדש בנבחרת". אז אווירה אולי יש, אבל כדורגל אין.
כל המנהיגים ליד המיקרופון מהשבוע נעלמו לגמרי בבלומפילד וחוץ מבעיטה אחת לא טובה של הכוכב רפאלוב, לא ראינו אף איום על השער לאורך 90 דקות. היכולת העלובה/עצובה של הנבחרת לא נבעה רק מההרכב ההגנתי מדי איתו פתח פרננדז. נכון שעם חלוץ אחד כמו שכטר אי אפשר לצפות ליותר מדי מצבי כיבוש, אבל הבעיה האמיתית במקרה הזה היא השחקנים, לא המאמן.
 |
| יוסי בניון. רק אחד מבין 12 הכוכבים ששיחקו מול יוון (שי לוי) |
|
| |
יוסי בניון שוב שמר על הרגליים, בן חיים שוב ניסה לתת מסירות על 70 מטרים, שכטר לא מסר לחברים, את אלמוג כהן עברו כמו כלום, רמי גרשון לא מרוכז ועוד ועוד.. הליגיונרים מרוויחים הרבה יותר כסף עכשיו בחו"ל, אבל על פי המשחק מול יוון, הם לא התקדמו במילימטר מבחינת מקצוענות.
אני לא מצפה שנבחרת ישראל תשחק כמו קבוצה שרצה ביחד למשך שנים, כי כל הנבחרות בעולם לא ממצות את הפוטנציאל שלהן. אבל לא ייתכן שלא נראה דאבל-פס אחד, כניסה אחת לעומק מאחורי שחקן, טיפה מחשבה קבוצתית, כלום.
בשנים האחרונות ההתנהלות בנבחרת פשוט הטריפה אותי. כל שחקן שיצא לבלגיה מיד היה מזומן לנבחרת, ומיד היה מודח ממנה ברגע שהוא חזר לליגה (ע"ע ברק יצחקי, גילי ורמוט, עומר גולן, אבי סטרול וכו'..). אז הגיע הזמן להבין שלא כל מי שמשחק בחו"ל הוא טוב יותר ולמרות מה שהאווירון טען, הוא גם לא מקצועי יותר.
 |
| לואיס פרננדז. אי אפשר ללחוץ עם שכטר כחלוץ יחיד, אבל לא זו הבעיה (שי לוי) |
|
| |
שלא תבינו לא נכון. הדור הנוכחי הוא אכן מוכשר, יש לנו סגל עמק של שחקני כדורגל טובים, שהוכיחו את עצמם בליגת האלופות ובמקומות רבים אחרים. אבל הכבוד המופרז שאנחנו רגילים לתת לשחקנים שיוצאים לחו"ל, ועאלק מייצגים את ישראל, הפכו את השחקנים האלו לכוכבים מקומיים, גיבורים. הלוואי שהישראלים יצליחו בחו"ל, אבל אם הם חוזרים לנבחרת כל כך רעים, עדיף כבר שלא יחזרו.
נ.ב
הרבה יותר כיף לראות כדורגל בבלומפילד מאשר ברמת גן, הרבה יותר כיף לשחק כדורגל בבלומפילד, אבל תפסיקו עם הקשקוש הזה שאצטדיון הזה שווה נקודות, כדורגל משחקים על הדשא..
הכתוב הינו טור דעה