לא ייאמן, אוטוטו מגיעה לסיומה אחת העונות הארוכות והמייגעות בתולדות הכדורגל הישראלי. לא ייאמן, אבל אוטוטו, אולי בפעם הראשונה בחיי, אשמח ואהנה בימי שבת אחר הצהריים בחוף הים עם קרטיב, כוס בירה קרה או אבטיח, בלי שבחלק האחורי של הראש, אולי בקדמי, ליד המצח, יישב לו הגעגוע.
מעולם לא רציתי שיגיע החום של יולי-אוגוסט כמו שאני רוצה עכשיו. לא ייאמן אומרת אימי, הוא רוצה את החופים ולא את המגרשים. לא ייאמן, אבל את שורות אלה כותב אוהד מכבי חיפה, שאין לו תלונה ולו חצי תלונה לקבוצתו, להיפך. לא ייאמן אבל אני לא המשוגע היחיד שאיבד את שפיותו ורצה, בפעם הראשונה בקריירת הכדורגל שלו, שהעונה הזאת תגיע לסיומה. לצערי, יש לא אחד ולא שניים ששותפים לתחושותיי.
היא היתה קשה, אולי הכי קשה שהיתה פה מזה שנים. מבחינת רמת הכדורגל גרידא, ירדנו מספר רמות מכובד ולא תשכנעו אותי אחרת. לאורך רוב העונה כל כך עייפו אותנו שחקני שתי הקבוצות הטובות בארץ שכשהגענו כבר לסיום המותח, בו גם רמת הכדורגל עלתה קצת, לפחות זו של האלופה, היינו עם הלשון בחוץ.
 |
| אוהדי הכדורגל. הענף הופך איזוטרי כמו הכדורסל (מור שאולי) |
|
| |
אבל אם מבחינת הרמה ירדנו, לפחות ניתן להתגאות בעליה המשמעותית בשערוריות ובמקרים שלא קשורים לכדורגל. שברנו שיא עונתי. כל השנים התגאתי, או אולי הסתפקתי בנחמת עניים, שזה היופי בכדורגל שלנו. השכונה, השערוריות הביזאריות, הקומבינות והגרעינים השחורים, אתם יודעים, כל אלה שממצים את הישראליות שאנחנו "כל כך אוהבים".
נראה לי שהעונה, גם נחמת העניים הזאת עברה את הגבול. הספיק לי. סיפרו על זה קודם, לפני, זה לא משנה - עברנו את הגבול. למרות שאנחנו יכולים להאשים את היו"רים ההזויים, הבעלים עם הפה המלוכלך, המאמנים שלא מכבדים את עצמם והשחקנים ה"מקצוענים" שאחראיים על הענף הזה, יש לי תחושה, שלנו בתור אוהדים או סתם חובבי הכדורגל, יש חלק לא קטן בכל זה.
פינינו את הזירה לכל אלה. כולנו נותנים במה ויד חופשית לאנשים שבעצם גודעים את הענף עליהם הם יושבים, אך לרגע שוכחים שהמשחק הזה הוא באמת שלנו. אנחנו בעלי הבית ויש לנו את הכוח לשנות. ענף הכדורגל, שהיה שייך לכל כך הרבה רבדים במדינה, הופך אט אט לאיזוטרי כמעט כמו אחיו מהכדורסל.
 |
| שמואל קוזוקין נכנס למרות שלא רשום בטופס. השערוריות עברו את הגבול (יניב גונן) |
|
| |
העונה הזאת עברה את הגבול והגיע הזמן לסיים אותה ולהתחיל את עונת המלפפונים גם אצל חובבי הענף שעוד חשוב להם. בקיץ הזה נלבש שחור ונעשה חושבים, ואם זה אומר להחרים, להפגין או כל מחאה אחרת-דיינו. לא ייאמן אבל אחרי כל השחור, חוסר המקצוענות, העייפות של כולנו ממנה ובעיקר תחושת המיאוס ממנה, יש בנו עדין תקווה שבתה, העונה הבאה, תחזיר לנו קצת ממה שהתגעגענו אליו.
הכתוב הינו טור דעה