שמחה לאיד מוגדרת במילון כרגש של שמחה לנוכח אסונו או מפלתו של האחר. היא יכולה לנבוע מקנאה, תחרותיות או שנאה.
למה ההגדרה הזו רלוונטית עבורנו בסוף שבוע זה? כל זאת משום שישנה קבוצה אחת, מכבי ת"א שמה, שתפגוש בשבת לדרבי את הפועל ת"א כאשר חוץ מיוקרה עירונית, תעלה לשחק גם כדי להרוס סופית את הסיכוי לאליפות של האדומים.
בעונה שעברה מכבי ת"א סחטה 0:0 מהפועל ת"א במשחקי הפלייאוף והיתה בטוחה שתמנע מיריבתה של התואר. "אין אליפות", שרו אוהדי מכבי בלי לדעת מה מתכנן עבורם ערן זהבי במשחק האחרון בטדי. השנה, צפויות קריאות דומות ואין בכך שום דבר אסור או לא מוסרי.
|
אוהדי הפועל ת"א. מותר להם להודות לפאו (עמית מצפה) |
|
|
האוהדים הצהובים יופעלו ללא ספק מתוך שמחה לאיד על אובדן התואר של האדומים. יהיה שיאמרו שמדובר ב"שמחת עניים", אך עדיין זו שמחה לגיטימית. יש שמחה לאיד ויש שמחה לאיד. שמחה כזו לנוכח מפלה ספורטיבית של האחר, מותרת, שמחה לנוכח אסון, היא מביישת. שמחה לנוכח תחרותיות היא סבירה, שמחה נוכח שנאה נעימה פחות.
אין כל פסול בשמחה לאיד על מפלה ספורטיבית. יש פסול בשמחה לאיד על אסון אישי של ספורטאי, או טרגדיה שהוא עבר. אין כל בעיה שאוהדי הפועל ת"א יעודדו את פנאתינאיקוס ויודו לה על שעשתה בית ספר למכבי ת"א בפיינל-פור, אך יש פסול בריקוד על דמה של אהובה תומר ז"ל או מוני פנאן ז"ל (וגם לזה הייתי עד במגרשים).
באותה מידה מותר לאוהדי מכבי ת"א לחגוג אובדן תואר של הפועל ת"א (אם אכן יצליחו לנצח בדרבי), אך אל להם להיכנס לתחום האישי של שחקנים או מאמנים כדי להקניט או לשמוח לאיד.
כל עוד השמחה לאיד נשארת במסגרות של אושר על כשלון ספורטיבי, היא לא צריכה להפריע לאף אחד. שום קבוצה היא לא "הקבוצה של המדינה", ואף אחד לא צריך את כולם מאחוריו כתומכים.
|
אוהדי מכבי ת"א. מותר להם לשמוח (משה חרמון) |
|
|
ויקיציטוט מביאים את אמירתו של ארתור שופנהאואר שטען כי קנאה היא אנושית אך שמחה לאיד היא שטנית. כמובן שקטונתי, אך עדיין מותר לי לומר שאני לא מסכים עם האמירה הזו כלל.
שום שטן לא עומד מאחורי שמחה לאיד על מפלה ספורטיבית, וגם אם כן - הוא ילבש מחר חולצה צהובה, יעמוד בשער 11 וישיר במלוא הגרון: "אין אליפות".