חלום עליכם

מוטי איווניר הגיע לקבוצה של אבי נמני. נמני הוא דמות דומיננטית, שאיתה, כפי שכבר פירשו בשבוע שעבר את דבריו של איווניר ("יודע מי עומד מאחורי המקללים"), יש לו יחסים מורכבים. לפיכך, איווניר רוצה להפוך את מכבי, בעבר של נמני, למכבי שלו. לגיטימי. הצל של נמני, על אף סוף הקדנציה האיומה שלו במכבי, גדול ומאיים. כדי לבצע את השינוי ולנכס לעצמו (ובצדק) את מכבי הנוכחית, איווניר נקט מספר מהלכים, ובראשם, צמצום ה'גולדהאריות' של מכבי.

איווניר משתף צעירים, מושיב על הספסל מיליוני דולרים, ודואג שהקבוצה שלו תקטין את הגרנדיוזיות למינימום ההכרחי (בכל זאת, מכבי), וזאת על מנת שהנחיתוֹת הבלתי נמנעות לקרקע ילוו בבום קטן ככל האפשר. הוא מכניס ללקסיקון את 'המהפכה' שהוא רוצה להקרין החוצה. חלק קטן מאוהדי מכבי קיבלו זאת בהבנה ובידיעה מה הקבוצה שלהם שווה באמת. האחרים דרשו את ראשו מלכתחילה. לא מופרך להניח שבעונה הבאה כבר יעמוד מישהו אחר על הקווים במכבי. תהיה זו עדות ניצחת למועדון שאיבד את דרכו ולא מצליח להשתחרר מתפיסת העולם הילדותית שלו. הטיפ היומי: לפני שמכבי שולחת את איווניר הביתה, צריך לזכור (גם אחרי 4:0 לק"ש) שתמיד יכול להיות יותר גרוע.  

אבי נמני. מה שהיה הוא שיהיה (עמית מצפה)

אלי גוטמן. אם מנצחים לא מזלזלים (יוסי ציפקיס)

תותחים בניוטרל
גילוי נאות: אוהדים של ארסנל מרגיזים אותי. לרוב מתקבלת מאוהדי ארסנל התחושה שארסנל היא הכדורגל. האידיאלים (מסירות קצרות, שחקנים צעירים) שעליהם בנויה ארסנל של ארסן ונגר הועלו על ידם לדרגת אבני היסוד של הכדורגל ה'נכון', או ה'יפה'. העונה מתחילה התפכחות מסוימת מצידם, לאור חוסר היכולת של קבוצתם להגיע להישג כלשהו, ולאור הנרפות הבלתי-ניתנת-להכחשה שמגלה הקבוצה מול יריבות בינוניות ומעלה.

לאוהדי מנצ'סטר יונייטד לעומתם, אין בעיות זהות. לא. הם כבר רגילים לכדורגל טוב ולכדורגל רע, העיקר שבסוף מגיעות הנקודות. ארסנל בונה את עצמה סביב הדמיון, סביב חלומות שזוכים להתקיים רק בהבזקים חטופים בתוך המציאות העגומה שלה (עגומה רק מבחוץ. בעולם הפנימי של אוהדי ארסנל הדבר שונה לחלוטין). הקבוצה של אוהדי ארסנל אף פעם לא הייתה מה שהם חלמו שהיא הייתה (חוץ מאשר, אולי, בעונה הזו עם הנרי). היא לא הייתה ברצלונה. בדיוק כמו מכבי, קריאת ההשכמה של ארסנל נמשכת הפעם עונה שלמה.  

הכתוב הינו טור דעה