האדום של בונדר ניצח את המשחק

דיבורים רבים היו לקראת משחק העונה בקרית-אליעזר ובסופו של דבר המהלך המכריע במפגש היה הכרטיס האדום שספג דני בונדר כבר בדקה ה-26. למרבה האירוניה, אותו כרטיס אדום שספגה הפועל תל-אביב היה דווקא זה שהביא אותה לנצח במשחק.

אם שופט המשחק, לירן ליאני, לא שולף את האדום לשחקן הפועל, האדומים היו ממשיכים לשחק עם 11 שחקנים, ועד לאותה הדקה, במשחק של 11 מול 11 מכבי חיפה היתה עדיפה.

מה שניצח את המשחק עבור האורחים היה אותו שינוי טקטי שנכפה עליהם, כאשר גוטמן ערך חילוף מתבקש, הוציא את סלים טועמה, הכניס את קנדה במקומו ושינה את שיטת המשחק להגנתית, עד לבונקר של ממש, ויציאה למתפרצות שהביאו את השערים.

בונדר רואה את האדום. ההרחקה דווקא עזרה להפועל (עמית מצפה)

ההרחקה העמידה את הפועל ת"א על המשמר. אמנם מכבי חיפה הגיעה להרבה יותר מצבים מהפועל ת"א, אבל האדומים לא היו צריכים יותר מדי הזדמנויות כדי לנצח, כשבעיטה אחת מדויקת של אבוטבול העלתה ל-0:1, ו-ורמוט סגר עניין בשער השני שנבע מהיציאה של חיפה ללחץ בניסיון לשבור את הבונקר התל-אביבי.

אם הפועל ת"א מנצחת משחק שכזה, מול אחת הטוענות לכתר, כשהיא ללא דה סילבה, ידין, שכטר ובונדר החל מהדקה ה-26, זה אומר שכל שחקני הסגל של  גוטמן מצליחים להתאים לשיטת המשחק שלו.

גם השחקנים שנמצאים על הספסל מבינים מה המאמנים רוצים מהם. כשיש צוות מקצועי שיודע להעביר את המערך ואת שיטות המשחק, גם במקרים שנעדרים שחקנים מרכזיים, עדיין ממשיכים לשחק באותה דרך, ואלו שהחליפו אותם עשו עבודה מצוינת.

אבוטבול מול קטן. המחליפים של גוטמן עשו את העבודה (עמית מצפה)

יחד עם זאת, כמובן שאני עדיין חושב ששלושת הפצועים של הפועל אמורים להיות ויהיו מרכיב מרכזי בהרכב של הפועל העונה.

לא מעט דיברו על הבעיה בהגנת האדומים, אך ברגע שהמצטיינים במגרש הם אניימה ובאדיר, זה אומר שהחלק האחורי עשה עבודה טובה מאוד.

מן העבר השני, עד שליפת הכרטיס האדום, מכבי חיפה שלטה במשחק. מאותו רגע, הבונקר האדום יצר קשיים גדולים לירוקים בחלק ההתקפי.

אלישע ודרסיליה. ריבוי חלוצים לא מבטיח הבקעת שערים (עמית מצפה)

אלישע לוי חייב להבין שזה לא משנה אם ישחק אפילו עם ארבעה חלוצים, הדבר לא מבטיח הבקעת שער. לפעמים גם חלוץ אחד מספיק, השאלה היא באיזו שיטה מפצחים את הגנת היריב.

המגנים של חיפה הגיעו לרחבה, אבל בצורה שכזו צריך הרבה מזל כדי להבקיע, מזל שלא היה היום למארחים. חיפה היתה חייבת לבעוט מחוץ לרחבה כדי להוציא את שחקני ההגנה קדימה, ושחקני ההתקפה שלה היו חייבים להיות יותר דינמיים.

החלק ההתקפי של חיפה היה סטטי מאוד, למעט יניב קטן שהיה מצוין וחזר לשחק באותה צורה בה שיחק כשהיה בכושר מלא.

יניב קטן. חזר לעצמו (יוסי ציפקיס)

שני רגעי מחלוקת היו במהלך המחצית הראשונה. הראשון היה פסילת השער של רפאלוב, שלדעתי, היה בקו אחד עם ההגנה, והיה נכון לתת להתקפה להמשיך ולאשר את הגול.

בנוגע לכרטיס האדום, זה ששינה את המשחק לחלוטין, לטעמי הוא היה במקום. אמנם רפאלוב עשה הצגה, אבל בונדר נגע בו ומנע ממנו להגיע לאחד על אחד מול אניימה.

למרות זאת, אני חושב שהשיפוט היה לא טוב בעליל. הגיע הזמן שהשופטים בארץ יתנו למשחק לזרום. לא צריך לשרוק על כל דבר קטן. מדובר במשחק כדורגל, משחק של גברים – אפילו במשחקי ליגת נשים ראיתי פחות שריקות מהמשחק הזה, וכשמדובר במשחק כל-כך אטרקטיבי, השריקות פוגעות ופוגמות באיכות.

שחקני הפועל חוגגים עם הקהל. תצוגה מרשימה (עמית מצפה)

לסיום, אני רוצה להתייחס לתופעה פנטסטית שלא נתקלתי בה הרבה מאוד זמן, בטח ובטח שלא בקרית-אליעזר, והיא מחיאות הכפיים של הקהל החיפאי בסיום במשחק.

ריגש אותי מאוד לראות שהקהל הבין שהשחקנים השתדלו ועשו כל מה שביכולתם, גם אם לא תמיד בדרך הנכונה, והייתי גאה לראות קהל ישראלי מוחא כפיים לשחקנים שלו, כאשר שאפו רציני מגיע גם לקהל של הפועל שהגיע בהמוניו לחיפה ותמך בקבוצה בדרך לניצחון.