קבוצה של מאני טיים

בוסטון סלטיקס של השנה היא דוגמא לכל מה שיפה בספורט. נכון, היא לא משחקת את הכדורסל האטרקטיבי ביותר, היא לא הציגה את העונ הכי מוצלחת ובטח אין לה את השחקן הכי טוב בעולם אבל יש לה חבורה של ווינרים שהתגייסו למען מטרה אחת - התעלות בפלייאוף.

שחקנים שנראו כבויים בחלקים ארוכים של השנה, נכנסים לכמה דקות ונותנים תפוקה אדירה, הכוכבים מפרגנים זה לזה ובעיקר הקבוצה יודעת אילו משחקים היא חייבת לקחת.

המשחק החמישי בסדרת הגמר היה המשחק החשוב ביותר בסדרה. לוס אנג'לס יכולה עדיין לנצח פעמיים בבית, זהו תסריט הגיוני לגמרי אבל בוסטון העבירה כאן מסר. זוהי הולכת להיות מלחמת עולם כפולה בסטייפלס סנטר. הפסד של הסלטיקס במשחק החמישי היה סוגר לגמרי את הסיפור.

אחרי ההפסד במשחק הבית הראשון, שלמעשה הרס את כל מה שהשיגו השחקנים של דוק ריברס במשחק בלוס אנג'לס, היו קבוצות שהיו נשברות אבל לא הסלטיקס. כי יש מועדונים שלא נשברים. מנצ'סטר יונייטד כזאת וכן, גם בוסטון. הסגל המנוסה בבוסטון הבין שמכאן אין דרך חזרה והשיג שני ניצחונות לאו דווקא בגלל כדורסל גדול אלא דרך הקפדה על כללי הגנה.

ככה בוסטון משחקת במאני טיים (רויטרס)

למרות 38 הנקודות של בראיינט, בוסטון עשתה לו את המוות, הדביקה לו שמירות כפולות ודחקה אותו פעמים רבות לפינה. הגבוהים שלה הפכו את החיים של גאסול לגיהנום ובגדול היא פשוט רצתה להגיע לכל כדור ראשונה.

אחרי שלא ממש ספרו אותה כפייבוריטית לזכות, היא רחוקה ניצחון אחד מהתואר הנחשק ובימים שכוכבים כמו גארנט, אלן ופירס נותנים לרונדו הצעיר לקחת את המושכות ובתקופות ששחקנים כמו ראשיד וואלאס ונייט רובינסון מבינים שגם בימים שהם מקבלים דקות מועטות על הפרקט, הם חייבים לתת את הכל, אל תתפלאו שאחד המשחקים בסטייפלס סנטר ייצבע בירוק.

אז לברון הוא פלא אנושי, אורלנדו סופר מוכשרת וקובי פשוט הכי טוב שיש אבל העוצמה של בוסטון חזקה יותר מכל דבר אחר ולכן השניים הראשונים כבר בחוץ. הממבה השחורה? הוא הדבר הכי קרוב לג'ורדן אבל גם אלוהים הפסיד סדרות לדטרויט.  

הכתוב הינו טור דעה