אוהדי הכדורגל השפויים שבינינו ידעו שכדורגל גדול לא נראה בסנטיאגו ברנבאו, בכל זאת, לא מדובר בקבוצות הכי טובות באירופה ולא משנה מה תגידו אבל קיווינו שאולי, המעמד המחייב, האווירה המטורפת, עשרות אלפי האוהדים ביציעים והגביע ההוא שמחכה בצד, יעשו את שלהם ונראה משחק טוב. ואכן כך היה. עד לדקה ה-35.
אני ממש לא אוהד את באיירן מינכן ובטח שלא את אינטר. הקבוצה שלי יכולה היתה להיות הערב על כר הדשא של הברנבאו אבל זלזול של מנג'ר סקוטי וותיק וטיפשות של שחקן צעיר וחסר ניסיון, השאירו אותי מול גמר ליגת אלופות בלי שום רצון לעודד אף קבוצה.
אוהדי ברצלונה, לפחות אלו שאני מכיר, קיוו לראות את באיירן חוגגת גביע, רק כדי לנקום במוריניו וחניכיו, אבל, מה לעשות, בפעם המי יודע כמה, נותר רק לומר על המאמן הפורטוגלי: ג-א-ו-ן.
 |
| רובן עם הכדור ליד מוריניו. הטקטיקה ניצחה (רויטרס) |
|
להבדיל מהפעם האחרונה בה זכה מוריניו בליגת האלופות עם פורטו ב-2004, הזכיה השניה שלו בקריירה כעת עם אינטר לא מפתיעה אף אחד. הוא לא הדהים את אירופה ולא משהו בלתי ייאמן. הוא לקח קבוצה איטלקית קשוחה, הכניס לה מנה יפה של טקטיקה ו"הרג" את צ'לסי וברצלונה הגדולות בדרך לגמר.
מי שראה את חצי הגמר הראשון בסן-סירו מול בארסה, קיבל כמעט את השחזור בגמר מול באיירן. גם אז, הקטלונים היו הרבה יותר טובים, החזיקו הרבה יותר בכדור, ניסו לסכן את שערו של סזאר מרחוק אבל חטפו בראש פעם אחר פעם בהתקפות מתפרצות קטלניות. זה אמנם נגמר ב-1:3 אבל יכול היה להסתיים בהפרש גבוה יותר.
עד לדקה ה-35 בברנבאו, באיירן היתה הרבה יותר טובה, הניעה את הכדור וסיכנה את שערו של סזאר. אי אפשר לשכוח גם את הפנדל הברור שהגיע לבווארים אחרי נגיעת יד ברורה ברחבה של מייקון. ואז הגיעה בעיטה של השוער, מיליטו הוריד בראש לסניידר, רץ לרחבה, ההולנדי החזיר לו כדור גאוני והחלוץ הארגנטיני המדהים הזה, עם אחוז ניצול מצבים פשוט מטורף, שם את זה ברשת.
 |
| דייגו מיליטו חוגג. 2 מצבים=שני שערים (רויטרס) |
|
המחצית השניה, מצחיק לומר זאת, היתה לפרוטוקול בלבד. נכון, אם מולר היה כובש מול סזאר בדקה ה-46, הסיפור היה שונה לחלוטין, אבל זה היה די ברור שהגרמנים יתקפו ויתקפו ויהיו חשופים מאחור כדי לספוג את השני, מה שבדיוק קרה. לעומת מולר, אוליץ' (שבלעדיו באיירן לא היתה מגיעה לגמר) וקלוזה האנמים וחסרי התכלית, מיליטו העניש בפעם השניה לאחר שעשה "פורפרה" מוואן בויטן וגמר את המשחק.
לא יעזור לכם כלום. עם כל הכבוד למסי, רונאלדו או רוני שהמשיכו העונה להצית את הדימיון, כמה שעצוב להודות בזה, הכדורגל הטקטי והמגעיל כבש מחדש את אירופה. ואת מוריניו זה ממש לא מעניין. את החוזה שלו בריאל מדריד הוא הרוויח ביושרה. המטרה מקדשת את האמצעים.
ומילה לסיום על שני שחקנים. סמואל אטו שעזב את הקאמפ נואו עם הרגשה מאוד לא נעימה בעונה שעברה לא האמין שהוא יחגוג טרבל שני ברציפות. ואי שם בקטלוניה, ישב לו זלאטן איברהימוביץ' ולא האמין למראה עיניו. "למה עזבתי לעזאזל???".
הכתוב הינו טור דעה