טקטיקה משפרת ומצמצמת פערי איכות, אבל בדרך כלל האיכות היא שמנצחת, וזה הסיפור בסמי עופר הערב (שבת). אבוקסיס הגיע עם האג’נדה שהביאה אותו כמאמן עד הלום – מחשבה אנדרדוגית, כשהוא מחפש אך ורק להתגונן, תמיד שלושה בלמים, שני מגנים שכמעט ולא יוצאים קדימה וכל השאר עוזרים הגנתית בעמידה של 10 שחקנים מאחורי הכדור.
כולם בבית”ר ירושלים מצופפים, קרובים בין חוליה לחוליה ובין צהוב לצהוב, כדור ירוק לא יכול לעבור. מכבי חיפה יכולה בצורה הזו רק לטחון מים מכיוון שהיא שיחקה לרגליים ולגוף של השחקנים הצהובים-שחורים ולראש של המאמן ההגנתי הכי גדול בכדורגל הישראלי בשנים האחרונות.
ולמה התכוון המשורר? מסאי דגו רצה להיות חכם גדול ולא יצא לו טוב. הוא נתן הוראה לפייר קורנו לשחק גבוה, ממש בשליש השלישי של המגרש ושם תמיד חיכה לו מגן ימני הגנתי שהקשה עליו. קורנו כמט ולא תרם התקפית, למרות שהוא ניסה כל הזמן.
במצב הזה, כשבית”ר ניסה לצאת קדימה, סונדגרן הפך להיות בלם שלישי וזאת הייתה הטעות מספר אחת של דגו במחצית הראשונה. המאמן יכול היה לשחק 4-3-3- קלאסי כששני המגנים ושני שחקני הכנפיים משחקים במקומות שלהם. במצב כזה, המגנים, שהם חלון הראווה של כל קבוצת כדורגל אמיתית שמתיימרת לקחת אליפות, יגיחו מאחור בהפתעה וינסו לפטם את פיירו בכדורים חכמים. עם זאת, כל זה לא קרה כי דולב חזיזה ודיא סבע נכנסו לאמצע, כשצ’ירון שרי, סבע ועלי מוחמד לא היו יכולים לבוא לידי ביטוי ברוב שלבי המחצית הראשונה כי הצפיפות של בית”ר הרגה את הירוקים.
ואז באחת ההתקפות הבודדות של בית”ר, כשאף אחד לא הפריע לקורנו, במקום להוציא החוצה את הכדור הוא חשב שהכדור שלו והקוון הראה קרן. בקרן הקצרה הזו, ירדן שועה קיבל את הכדור באמצע ה-16 ובשכל רב, למרות שהוא בקושי נראה במגרש במחצית הראשונה, הוציא את הכדור לשחקן הכי פחות טכני במגרש, הקפטן של בית”ר אופיר קריאף, שממש בהקפצה אומנותית של משחק טניס כדורגל, העביר את הכדור מעל פיירו.
סונדגרן נכנס מתחת לרגליים של פריידי, איתמר ניצן היה בפינה הקצרה, גולדברג עמד במקום כדי לתקוף את קריאף וסק סגר אותו. מיותר, לא לעניין, ולא מתאים לבלמים ברמה הזו להיות במקום הזה כשהם משאירים את כל החלק האחורי פנוי לפריידי.
0:1 מפתיע, אבל את אבוקסיס זה כנראה לא הפתיע, כי זה הסגנון שלו. הוא ירד למחצית בתוצאה של 0:1 בהתאם לאג’נדה שלו – שיא השיאים מבחינתו. עם זאת, תמיד יש מחצית שנייה. מסאי דגו תיקן, עשה חילוף נהדר כשהכניס את ליאור רפאלוב במקום מחמוד ג’אבר שלא היה כזה גרוע, אבל לא היה אפקטיבי התקפית, לא באשמתו כמובן.
רפאלוב שינה את כל המשחק של מכבי חיפה כשנכנס. הוא היה פשוט עוד שחקן טכני, חכם, פיקח, דריבליסט, פנטזיוניסט ובנוסף לכל גם עושה הגנה, כשבדקה ה-83 טס לכיוון ההגנה והציל שער בטוח. ברגע שיש לך כל כך הרבה טכניים ירוקים בכל תקפיד על כר הדשא והפכת את סגנון המשחק ל-4-3-3 (חזיזה על קו ימין עם רגל בחוץ, רפאלוב על קו שמאל עם רגל בחוץ, פיירו באמצע, סבע נכנס לאמצע במקום שרי שירד לאמצע מקום אחד במקומו של ג’אבר), הנה לך קבוצה חכמה שתוקפת דרך המגנים ודרך הקווים עם קישור יותר טכני מכיוון ששרי היה השחקן הכי בולט במגרש בכמה רמות מעל כל שחקן.
שרי עשה הכל מהכל וכשליאור רפלאוב וסבע לידו אי אפשר היה לעצור את מכבי חיפה. הגול היה באוויר ואכן עלי מוחמד, שיחד עם שרי היה היחיד שהיה טוב במחצית הראשונה, יצא לחטיפה וסחט עבירה, ושרי השווה ל-1:1 עם בעיטה חופשית לבין חיבורי הקורות.
כמובן שברגע שהשער השני הגיע, דקה לאחר שדין דוד נכנס, הוא פתח את כל בית”ר ירושלים שכבר לא חשבה הגנה וכולם עלו למעלה. בית”ר הפקירה את עצמה וכמעט כל מה שלא קרה במחצית הראשונה, קרה במחצית השנייה. במחצית השנייה חיפה עשתה לפחות שישה מעברים שבכולם הייתה יכולה להבקיע. ענאן חלאילי החטיא, אך גם הבקיע.
כולם הגיעו למצבים נהדרים וליאור רפאלוב עבר בגול השלישי שני שחקני בית”ר בווירטואוזיות, שרק מי שמכיר אותו מגיל נערים יודע למה הוא מסוגל. הגול השלישי נכנס מהמהלך שלו. בגדול אני חושב שדגו צריך להבין דבר אחד – איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים מסתובבים לו בין הרגליים בספסל? כל אחד זורק לו מילה ורוצה להיות בולט שם. זה קרה במשחק הקודם וזה קרה גם היום. לא יכול להיות מצב כזה שבמכבי חיפה כל הספסל יהיה בתחום של המאמן וגל אלברמן צריך לעשות סדר בעניין הזה.
לסיום, מסאי דגו חייב להבין שנגד קבוצות מצופפות הוא צריך לפתות אותן לבוא אליו. איך עושים את זה? פשוט הולכים אחורה ונותנים להן שליטה אופטית, ואז באיזור מסוים עושים את הלחץ באגרסיביות, גורמים ליריבה לאבד את הכדור ובכל מסירת עומק הסכנה ברורה ומיידית. שיהיה בהצלחה במולדובה.