מכבי תל אביב נגד ריאל מדריד זה מתכון למשחק היסטורי והטקס המרגש והמכובד שנעשה לפני המשחק לכבודו של אולסי פרי הוא חלק בהיסטוריה של המפגשים האלה, עליהם אפשר לכתוב ספר. סיום העונה הסדירה הביא משחק בין שתי הקבוצות האלה שוב למשחק שיקבע את המיקום ואת היריבות בשלב ההכרעה ומי שיעלה לפיינל פור שכולם חולמים להגיע אליו.
זהו גם סיכום לעונה שבה מכבי עשתה את דרכה לשמינייה הראשונה, כאשר מצד אחד החזירה את יתרון הביתיות והחזירה את כוחו של המגרש הביתי כמו בימי יד אליהו הישן והטוב. הקבוצה, המאמן והשחקנים, החזירו את הביתיות וההתלהבות של הקהל גם יחד. מן הצד השני, מכבי עדיין רושמת יותר מדי הפסדים בחוץ.
העונה היא ארוכה ויש לכולן עליות וירידות. החתמות של תחילת שנה, לפעמים החתמות של אמצע עונה משפיעות גם הן ולפעמים גם פציעות יוצרות בעיות, ולפעמים אפילו גם פותרות בעיות.
ג'רל מרטין (איציק בלניצקי)עודד קטש הביא את הקבוצה לשמינייה הראשונה וזו הצלחה גדולה, כי הקבוצה בתחילת השנה נבנתה כמעט מחדש. עודד ביקש זמן לתהליך בנייה, לא תמיד היה לכולם הסבלנות. כמה הפסדים מרגיזים ובעיקר ההפסד בגמר גביע המדינה הוסיפו שמן למדורה אבל כרגע נראה שהקבוצה נמצאת בכושר הטוב שלה ועומד בפניה מאבק במשחקי ההצלבה.
לורנזו בראון ו-ווייד בולדווין הם הצלחה אדירה. שניהם שחקנים שונים שמעולם לא שיחקו יחד והבחירה בהם הייתה צריכה זמן כדי לאפשר להם ללמוד לשחק ביחד. לורנזו הוא השקט, המחושב, היותר איטי, מפעיל גדול של חבריו. בולדווין מנגד הוא הסוער יותר, המהמר, הוא גם אלוף ספיגת העבירות הטכניות, הוא לוקח יותר זריקות קשות, שומר מצוין ולקח על עצמו הרבה פעמים לשמור על כוכבי היריבה. הוא גם זה שצריך להחביא את לורנזו בהגנה. לכל אחד מהם היה זמן היעדרות בגלל פציעה ורק אחרי ששניהם חזרו מפציעות, הגיע שיתוף הפעולה שלהם לשלמות והם למדו טוב יותר אחד את השני. הציון שלהם טוב מאוד. דווקא היום אחרי ההוצאה של בולדווין בגלל עבירות, הכדור עבר יותר לידיים של לורנזו וזה הכניס אותו ואת מכבי למשחק.
לורנזו בראון ובונזי קולסון (איציק בלניצקי)השחקן השלישי בחשיבותו והצטיינותו הוא בונזי קולסון, שעושה עבודה נהדרת. קולסון יכול לשחק מספר עמדות, 3 ו-4, יש לו משחק פנים לסל וגב לסל ויותר מכל הוא נלחם, מקריב את עצמו למען הקבוצה, קופץ על כדורים אבודים מסיים, מתפרצות ועוד. מי שעושה עונה נהדרת במכבי והוא לא חדש הוא ג’ון דיברתולומאו. הוא קם מהספסל, מכניס אנרגיות לקבוצה ולקהל, לוחץ על הגארדים היריבים, קולע שלשות חשובות ולא פחות חשוב – באנקר בקליעות עונשין תחת לחץ.
ג’וש ניבו הגיע כאחד משני הסנטרים של הקבוצה, עם יכולות ידועות של סיומת רק מתחת לסל בחלק מתחילת העונה. הוא ואלכס פוית’רס לא התאימו לשחק ביחד, אבל אז בוצע שינוי ועם הפציעה של פוית’רס התברר סופית שניבו ורומן סורקין יחלקו ביניהם את העמדה מספר 5. לאט לאט, בראון, בולדווין וברתולומאו למדו לתת את הכדורים בעמדות הנוחות לניבו ולסורקין, שהפליא בריבאונד התקפה ויכולת מסירה ועשה התקדמות נהדרת.
היום ניבו הגיע לשיאו עם תצוגה נהדרת נגד טבארס ושאר גבוהי ריאל, עם מסירות נהדרות של לורנזו ובולדווין. בעצם הפציעה של פוית’רס עשתה טוב לשניהם והציון לשניהם טוב, אבל היא גם פתרה לקטש בעיה, כי אז התפנתה עמדה מספר ארבע, חלק מהזמן לג’ייק כהן וחלק מהזמן לג’רל מרטין, שיועד מלכתחילה לעמדה ארבע אבל לקח לו זמן להתרגל לכדורסל אירופאי והוא גם לא שמר על יציבות.
ג’ייק כהן, עם תדמית האנטי כוכב שלו, עשה עבודה נהדרת לקטש והוא מתאים לשיטת המשחק של המאמן. ההתעקשות על הבאת סולימאן בריימו הביאה תקופה לא טובה למכבי ורק כאשר הוחלט על העדפת ג’ייק כהן ומרטין לעמדה הזו, זה תרם ליציבות בקבוצה ולשיפור ברור ביכולת. גם הפציעה של ג’יילן אדאמס הביאה ליציבות ברוטציה ולשיפור יכולות של שלושת הגארדים – לורנזו, בולדווין וברתולומיאו, מה עוד שאדאמס היה חור בהגנה.
ג'ון דיברתלומיאו וג'וש ניבו (איציק בלניצקי)דארון הילארד הוא כישלון. יכול להיות שהוא לא קיבל מספיק צ’אנס, מצד שני הוא לא התאים מראש לשיטת המשחק ולא היה מספיק זמן לעבוד על שיטת משחק אחרת כשהוא נכנס למגרש.
שחקן שנשכח ולא הצליח פה הוא אוסטין הולינס, שהיה אולי החתמה מיותרת. הולינס היה אמור היה להיות שחקן מוביל בהגנה, אבל כאשר אתה לא רושם את השחקן לליגה ומצד שני אתה נאלץ לשתף אותו באירופה, לפעמים לא בזמן הנכון והוא נכנס ומכריח החלטות, שני הצדדים יוצאים נפגעים. שלושת השחקנים הישראלים האחרים לא שותפו מספיק או בכלל באירופה. רפי מנקו, ששותף מספר פעמים, לא היה עם ביטחון לבצע את הדברים שהוא רגיל בהם. יפתח זיו הפך להיות הגארד האחרון בתור וככה קשה לבנות מעמד, ביטחון וניסיון ביורוליג. גיא פניני הוותיק והטוב הובא כשהוא יודע מראש שדקות משחק יהיו אם בכלל מצומצמות, והוא תורם בחדר ההלבשה ובדברים מאחורי הקלעים.
בסך הכל עם עליות וירידות, ההגעה לפיינל 8 היא הצלחה לעומת שנים קודמות, אבל ברור שהמבחן האמיתי הוא בשלב ההצלבה וגם כמובן במאבק על האליפות.
היורוליג השנה נהיה יותר שוויוני. גם קבוצות הצמרת נפגעו מהעומס והפציעות קבוצה כמו פנרבחצ’ה, התחילה במאזן מופלא ופתאום נתקעה ונלחמה על העלייה בכלל להצלבה. גם ריאל מדריד וברצלונה פגיעות, שלא לדבר על מונאקו שמכבי תפגוש אותה שתלויה קודם כל במצבי הרוח של מייק ג’יימס והיחסים שלו עם מאמנו סשה אוברדוביץ’. מונאקו היא קבוצה אתלטית, עם מגרש ביתי קטן. אינני מזלזל בה, אבל צריך לנסות לבוא עם כל הכושר והביטחון ולנצח אחד משני המשחקים הראשונים. לא הכל זה מייק ג’יימס. אלי אוקובו וג’ורדן לויד הם גארדים מסוכנים וכשמייק ג’יימס לא במגרש הם מתעלים.
לורנזו בראון חוגג (איציק בלניצקי)למכבי ת”א יש מצ’אפ טוב מול מונאקו בשחקני הפנים. ריאל מדריד הגיעה לפה כשהיא פגיעה פצועה ועם ההשפעה של כל סאגת הפיטורים של פאבלו לאסו עם עוזרו לשעבר מתיאו בעמדת המאמן.
לאורך כל העונה לא הצליחה ריאל מדריד לנצל את הפוטנציאל שלה ולאורך כל הדרך מרחפים מעל ראשו שמות של מחליפים פוטנציאליים. כמו בשנה שעברה, מאמן ריאל התעקש לשחק נגד הלחץ של מכבי עם מוביל כדור אחד, האנגה, ואו רודריגז, כשמוסה ודק משמשים בעמדת גארד ומספר שלוש, אך הם חלשים בעזרה בהובלת כדור ולוקים במסירה. מעבר לכך, קטש היה היום בניהול משחק מצוין, כשהיה תמיד צעד לפני המאמן הספרדי ולמעשה סיים את המשחק בלי לורנזו שנפצע ועם בולדווין שאיבד ביטחון משתי החטאות. אבל הילארד וסורקין השיגו שני סלים חשובים בהארכה. עונה ארוכה הגיע היום לסיומה עם השגת המקום החמישי ועם זמן הכנה למשחקי ההצלבה ואנחנו כבר מחכים להם. בהצלחה למכבי