דיברתי בעבר על כך שבמכבי ת"א חייבים לשנות את השיטה עוד מתקופת ולאדן איביץ', אך נראה שלא הסיקו במועדון מסקנות מאחר והבעיות שהיו בתקופתו נשארו אצל אייטור קראנקה.
ניתן היה לחשוב שעם הגעתו של המאמן החדש אולי יתבצע שינוי והפקת לקחים מאי ההצלחה של הקבוצה בתקופת איביץ’ בשיטת שלושת הבלמים, אבל הוא לא שינה כלום בקבוצה, המשיך עם אותה השיטה עם שלושת הבלמים ובלי שחקני כנף.
זה כאילו קראנקה לא רואה את המשחקים של הקבוצה שלו, לא רואה שיש לה בעיה קשה, לא מבין את העובדה הפשוטה – השיטה הזו לא מתאימה לקבוצה הנוכחית. היום ראינו שגם כאשר מכבי ת"א הייתה בפיגור הכל עבר דרך האמצע ולמשחק האגפים לא הייתה שום משמעות.
קראנקה עם גולסה וגייאגון, הכל עבר דרך האמצע (רדאד ג'בארה)באגפים משחקים המגנים שאין להם יכולת לבצע דריבל אחד על אחד, הברירה מבחינתם היא רק להרים לרחבה. בכדורגל המודרני כיום ניתן לראות את ארסנל, מנצ'סטר סיטי וקבוצות גדולות נוספות כשהן משחקות עם שני שחקני אגף מהירים עם יכולת גבוהה באחד על אחד ובסיומת מול השער. אלו מאפיינים חשובים להצלחת הקבוצות.
במקום לקבל דברים דומים מהצהובים, אנחנו רואים קבוצה עם תקציב ענק שמשחקת משחק משעמם וחסר תכלית כשרוב הפעולות עוברות דרך האמצע. אם הכדור מגיע לאגפים, הדבר נעשה רק כדי להרים לרחבה ולא יותר מכך.
מכבי תל אביב שיחקה בבלומפילד עם הקהל שלה, אך חששה והתעקשה על שיטה שלא הצליחה. ממה הפחד הזה נובע? המועדון ניסה להביא בינואר שחקן כנף בדמותו של רארש אילייה וגם בזה נכשל. הביאו שחקן לא בכושר, וניתן לראות שהוא לא משחק כמעט מאז שהגיע לישראל. אם נכנס זה רק מהספסל למספר דקות ועד היום הוא לא עשה כלום. לא מובן בכלל בשביל מה הביאו שחקן כזה.
רארש אילייה, לא מובן למה הביאו אותו (רדאד ג'בארה)ראינו היום את קראנקה, כמו לא מעט מאמנים בכדורגל הישראלי, מתנהג בצורה פחדנית ומונע מפחד פסיכולוגי שבסוף גרם לקבוצה שלו להפסיד. בלי לפגוע בשחקני הפועל ירושלים, אם אראה אותם ברחוב את רובם לא אזהה. אתה מוביל 0:1, עדיין שולט במשחק ואז מוציא שני שחקני התקפה – גבי קניקובסקי ופארפה גויאגון – כשבמקומם עולים שני קשרים אחוריים. במהלך הזה קראנקה הפסיד את המשחק בפחדנות שלו.
אם המאמן רצה לבצע שינוי בקישור הוא יכל להחליף שחקן יצירתי אחד באחר, אבל הוא עשה חילוף הגנתי מוקדם. במקום להבקיע את השער השני והשלישי הוא רק רצה לשמור על התוצאה. זה נובע מפחדנות וחוסר ביטחון של מאמן.
כאשר אני הייתי בעלים של קבוצה, הייתי אומר למאמנים – ‘כאשר אתם מובילים, אל תפחדו אני מאחוריכם, אל תוציאו שחקן התקפה ותכניסו שחקן הגנה’. כשאתה עושה מהלך כזה, שחקנים באופן פסיכולוגי חוזרים אחורה.
יום אחד אמרתי למאמן שלי, להפסיק לעשות את זה ולשים לב למה זה עושה לקבוצה. למחרת הוא בא ואומר לי, ‘אתה צודק, בדקתי בסטטיסטיקה, ברוב המשחקים שהובלתי והחלפתי חלוץ בשחקן הגנתי הפסדתי את המשחק’. מהיום ההוא אותו המאמן רשם הצלחה גדולה עם הקבוצה.
שחקני מכבי תל אביב מאוכזבים (רדאד ג'בארה)קראנקה הוא כישלון באותה המידה של איביץ’ – ואף גרוע ממנו. אם מכבי חיפה תנצח בדרבי מול הפועל חיפה ביום שני, יהיו לה כבר שמונה נקודות הפרש ממכבי ת"א. הקבוצה גם התרחקה להפרש של ארבע נקודות מהמקום השני, שזה אומר הכל לגבי גודל הכישלון.
זיו אריה עושה עבודה מצוינת בהפועל ירושלים, כמה שמנסים לפעמים לדבר על הסגנון או ההתבטאויות שלו וצוחקים עליהם, מקצועית הוא עושה עבודה מציינת וההנהלה של הפועל ירושלים עשתה נכון כשגם בתקופות פחות טובות השאירו אותו.
הוא מאמן חרוץ, עבד אצלי בזמנו בתור עוזר בבית"ר ירושלים וכבר אז ראיתי כמה הוא משקיע. רציתי שיישאר, אך הוא בחר לעזוב לדילה גורי. אריה כל הזמן חושב כדורגל, פשוט לא משנה מה הסיטואציה, הוא הגיע לבלומפילד ולא שיחק עם שלושה בלמים. חלק גדול מההצלחה נובעת מהעובדה שהוא לא מנסה להתחכם במגרש.
זיו אריה, עושה עבודה מצוינת (רדאד ג'בארה)הפועל ירושלים קבוצה טובה. אמנם היא לא נותנת הצגות, אבל היא משחקת בהתאם לתקציב הנמוך וההגעה לפלייאוף העליון היא הישג יפה מאוד. אם אריה ימשיך ככה מצפה לו עתיד טוב.
לקראת פגרת הנבחרות ההולכת וקרבה ובנושא ערן זהבי, נגד עובדות אי אפשר להתווכח, מלך השערים של נבחרת ישראל צריך לשחק בנבחרת. הוא ובניון בוגרים מספיק כדי לשבת ולסגור את העניין ביניהם, כל הוויכוח ביניהם קטנוני.