30 אלף הצופים שהיו הערב (שבת) בסמי עופר נהנו בגדול, כי סוף כל סוף מכבי חיפה חזרה לליגה. נכון, יש לה כמה דברים לתקן, כמו המעברים שעושים עליה ואתייחס לזה בהמשך, אבל התשוקה של הירוקים, המהירות, האגרסיביות, הלחץ על בית”ר ירושלים החל מהדקה הראשונה, כל אלה הכניסו את הקבוצה להתלהבות שלא ראינו ממכבי חיפה מזה תקופה ארוכה.
הבעיה של מכבי חיפה הגיעה במעברים. עושים עליה מתפרצות בצורה שלא מתאימה לאלופה, ההפקרות שלה וחוסר תשומת הלב בשחקנים שמוציאים את המעבר והשחקנים שמקבלים את המעבר, גובל בשערורייה. חוסר משמעת עצמית משווע, קטסטרופה, לא יכול להיות שאחרי פתיחה כזו טובה של החיפאים, במעבר הראשון הכדור מגיע לדנילו אספרייה והירושלמים זכו בפנדל.
לאחר מכן שוב היה זה אספרייה שהגיע למצב של אחד על אחד מול ג’וש כהן, אך בעט לו לידיים והשוער הצליח להדוף. חלפו מספר דקות ושוב, הפעם יון ניקולאסקו, הגיע למצב קורץ מול השוער. שלושה מצבים רצופים שהגיעו רק מהתקפות מעבר ועל זה ברק בכר צריך לשים את כל תשומת הלב ברמה הטקטית באימונים והמשמעת הקבוצתית והאישית.
מה עושים עבדולאי סק, דניאל סונדגרן ושון גולדברג, שאמורים לעצור את המעברים, בשעה שמכבי חיפה מתקיפה? הרי הקבוצה לוחצת, מניעה ומתקיפה בכל דקות המשחק והחלק האחורי מתבונן איך חבריו מתקיפים כאילו היה זה סרט קולנוע והם רואים את אל פצ’ינו משחק. ברגע שאתה מסתכל על מהלכי חבריך אתה לא שם לב איפה עומדים ירדן שועה, ניקולאסקו ואספרייה.
הכדורים מגיעים אליהם במהירות והשחקנים הירוקים רחוקים מהם שלושה, ארבעה, חמישה מטרים ואפילו יותר. תן שטח לשחקן עם מהירות וטכניקה ותספוג שערים והרבה. למזלה של מכבי חיפה היא ניצלה בגדול עד הדקה ה-20 ואני מציע לבכר שיבקש מהאנליסט להוציא את הקטעים של המעברים ולעבוד בצורה אישית עם אותם שחקני הגנה, שלא מספיק ערניים ולכן הקבוצה מופקרת.
אם אני מסתכל על 45 הדקות הראשונות אי אפשר שלא להחמיא ליוסי אבוקסיס. הוא בא באג’נדה מצוינת שמתאימה ל-DNA שלו כמאמן ושהביאה אותו להיות אחד המאמנים הגדולים בישראל, רק שהפעם הוא לא שיחק עם שלושה בלמים, כי רמת התרגול והאימון של בית”ר הפכו כל שחקן כאילו הוא בלם. לחיפה היה מאוד קשה לפצח את ההגנה, למרות שדולב חזיזה הגיע למצב של מאה אחוז, אבל בעט לפינה הרחוקה והחוצה.
בסוף בית”ר נכנעה לפרנזי פיירו המצוין, שמשום מה הפך להיות השעיר לעזאזל של הקבוצה ונידו אותו מה-11 הפותחים. בכר צריך להבין שפיירו הובא כדי לשחק 9 ונכון, לפעמים הוא מסורבל ולא מבריק, אבל הוא תמיד יוציא את ה’קישקע’ס’ לשחקני ההגנה של היריבה ואת זה מנצלים האחרים להבקעת שערים. הערב פיירו השכיל להבקיע בעצמו והגיע לו יותר מכולם.
לקראת ההפסקה גרגורי מורוזוב עשה מעשה שטותי וטיפשי והשאיר את בית”ר בעשרה שחקנים. אפשר לומר שכאן נגמר הסיפור של הירושלמים, אבל הם לא נכנעו במחצית השנייה. אבוקסיס עשה נכון כשהוציא את שועה, שלא תרם כלום מלבד הפנדל, ומצד שני בכר הוציא את מוחמד אבו פאני, שהתלהם יותר מדי מול הקהל של בית”ר. החילופים היו נהדרים ובמקום של שני המאמנים.
בכר חיפש פתרון וחזר לניצחון של מכבי חיפה 0:4 על אולימפיאקוס ביוון. שלישיית הבלמים הייתה בוגדן פלאניץ’, סונדגרן וגולדברג, בעוד חזיזה שיחק מגן ימני התקפי וגם בישל באותו משחק לפיירו. זה היה בהחלט רעיון לא רע לחזור למקור, למרות שלא מדובר באותם שחקנים שכן דיא סבע וסק לא היו באתונה, אבל בכר חזר למקומות בהם מכבי חיפה סיפקה את הסחורה בגדול.
אני רוצה לפנות למאמן נבחרת ישראל אלון חזן והמנהל המקצועי יוסי בניון. גדל בכדורגל הישראלי שחקן בשם מחמוד ג’אבר, שהיה פצוע שמונה חודשים וחזר כעת. הוא הולך להיות הקשר הכי טוב בישראל, זה רק עניין של זמן, הוא הרכש הכי טוב של הירוקים בינואר ולא פלא שהוא עשה את המהלך שהוביל לשער הניצחון של צ’ירון שרי.
אי אפשר שלא להתייחס לעומר אצילי, שהיה באחד ממשחקיו הגרועים בחיפה, אף פס, אף עצירה, שום כלום, היה חלש ביותר וגם החמיץ פנדל. הוא חסר ביטחון לחלוטין ולבכר יש הרבה עבודה להחזירו לעניינים, כי אי אפשר לוותר עליו ואסור לו להיות ברמה אותה הציג היום. בשורה התחתונה, מכבי חיפה חזרה לעצמה ובשלישי בגביע היא צריכה להוכיח שזה לא היה מקרי.