אני יכול להגיד בוודאות של מאה אחוז – מכבי חיפה לא יודעת לעמוד הגנתית כשיש בעיטת עונש נגדה, במיוחד מטווחים של 35 מטרים ויותר. ג’וש כהן אשם ישירות בשער מכיוון שבמקום לקלוט את הכדור בצורה פשוטה או להדוף לקרן, הוא השמיט אותו אל תומר חמד שכבש ממטר. אבל זה לא העניין. הירוקים, כעמדת מוצא לכדורים הארוכים בעבירה, עומדים קרוב מאוד לשערם (11 מטר בערך) ואז בהרמת הכדורים הם חוזרים לאחור ממש לתוך רחבת החמש.
כתוצאה מכך, הסכנה ברורה ומיידית, ככה קרה בעונה שעברה בגול של איתן טיבי עם הראש. יש לציין שהקבוצה חייבת לצאת מחוץ ל-16, שני מטרים לפחות, ואז לחזור ל-11 ובמצב הזה תומר חמד לא היה על קו השער וג’וש כהן היה יכול להציל את הגול בוודאות. באירופה ראו את זה ואם ברק בכר לא ייקח את העניין הזה על עצמו, הוא יחטוף חזק ממצבים נייחים בבתים של ליגת האלופות.
אך הפלא ובפלא – שני מצבים נייחים של הפועל באר שבע במחצית השנייה, ולפתע ומשום מקום מכבי חיפה עומדת 18 מטרים מחוץ לקו השער. אני שואל את ברק בכר, מה קרה? מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? סוף סוף הבנת שאסור לקרב את הסכנה אלייך אלא להרחיק אותה? אבל אם ככה – עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. אחרי היתרון של ב”ש, ברבע השעה הראשונה הירוקים היו קודם כל בהלם מהשער האומלל שספגו ומאוחר יותר בגלל שהם לא הגיבו למלך חכם שאליניב ברדה עשה עם רמזי ספורי.
רמזי ספורי שיחק יותר שמאלה, אבל כל הזמן נכנס לאמצע ויצר יתרון מספרי של ארבע קשרים של באר שבע מול שלושה של מכבי חיפה. כשבמכבי חיפה קלטו את זה, הם חזרו למשחק וכשהם חזרו – השליטה שלהם הייתה אבסולוטית. הם הניעו את הכדור מצוין, הם הגיעו לחצאי מצבים והם היו ביתרון מספרי בעיקר באגף שמאל עם פייר קורנו ודולב חזיזה.
לב”ש לא היה מענה ומכבי חיפה מצידה פספסה הזדמנות מעולה לעלות ליתרון כבר במחצית הראשונה. יש לציין שההרחקה של ספורי בדקות האחרונות של המחצית הראשונה עזרה למכבי חיפה בגדול. ספורי היה היחיד שיכול לאיים על השער של האלופה – אם זה בקרנות, מצבים נייחים, בעיטות מחוץ לרחבה ויצירת מצבי מפתח.
יחד עם זאת, עם כל זה שהוא שחקן גדול, הוא להוט ועצבני מאוד על המגרש והעבירה שהוא עשה על דניאל סונדגרן היא חסרת אחריות. לכן, גיל לבנוני צריך לקחת חסות על שחקן כמו ספורי, עם כל הכישרון הגדול שלו והעובדה שיש לו חבילה כל כך שלמה, ולעבוד איתו באופן אישי אחרת הוא יורחק עוד מספר פעמים העונה. לשחק כדורגל בצורה ברוטלית כזו בעידן שבו יש VAR זה בלתי אפשרי. בסופו של דבר, השחקן הכי טוב של הפועל באר שבע עושה יותר נזק מתועלת.
אני מתפלא על ברדה. אתה משחק מול מכבי חיפה ואין לך חלוץ מהיר ולא שחקן של אחד על אחד. עם כל הכבוד לתומר חמד, ידידי משכבר הימים, הוא לא מהיר ורוצה רק את הכדור לרגל ועם כל הכוח שיש לו, הוא לא בא לידי ביטוי כל המשחק. אמנם הוא כבש שער, אבל כל אחד היה יכול להבקיע שער מהמצב הזה.
אליניב ברדה, שניצח פעמיים את מכבי חיפה בשתי מסגרות גביע בפנדלים, נכשל בגדול היום בכל ההכנה שלו למשחק ובהרכב שאיתו הוא פתח. החילופים היו טובים, יוג’ין אנסה ורותם חטואל הם שחקנים שבשקט היו יכולים לפתוח ב-11 ולהביך את הגנת מכבי חיפה, אך משום מה סופסלו. שני הפסדים לב”ש בטרנר, ומנגד מכבי חיפה הוכיחה שהרמה של העפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות זו רמה הרבה יותר גבוהה מהעפלה לבתים של הקונפרנס ליג. כמובן שלברדה יש הרבה עבודה, כי כרגע באר שבע קבוצת תחתית לכל דבר.
ברק בכר, המאמן הגדול הזה, מציג הכנה נהדרת וניהול נכון של כל הסגל שלו בתחילת העונה עם כל הלחץ שיש על הקבוצה בגלל קמפיין המוקדמות האירופי המשובח שלו והעלייה לבתים של האלופות. החילופים היו בזמן והאומץ שלו לשחק עם ארבעה חלוצים בעשר הדקות האחרונות אומר דרשני – ברק בכר לא ויתר על המשחק עד השנייה אחרונה, לכן הוא ניצח.
צריך להזכיר את אצילי. הפנדל הוא פנדל, למרות שבפעם האחרונה הוא החטיא מול עומרי גלזר. למרות שאצילי לא היה טוב במיוחד, הוא הכניס לעצמו פרמטר חדש – מחכים לו תמיד בשמאל ואז הוא עושה תנועה חדה ימינה. כך הוא הוביל לשער של פרנזי פיירו, שאפו לאצילי.
ברק בכר יכול להיות שבע רצון מסיבה פשוטה – כשמכבי חיפה חזרה מהקונפרנס ליג בעונה שעברה, היא השיגה ארבע נקודות בשלושת המשחקים הראשונים של הליגה והשנה היא עם תשע נקודות בשלושה מחזורים. אם אני נציג חיפה בדיון על המאבק מול מכבי תל אביב, אז צריך להבהיר את העובדות.
מכבי תל אביב שיחקה בפתיחת העונה מול שלוש קבוצות – שתי מועמדות לרדת ליגה (בני ריינה והפועל חדרה) ואחת שאמורה לעשות פלייאוף תחתון (קריית שמונה). מכבי חיפה שיחקה מול שלוש קבוצות – אחת שקוראות תיגר על האליפות (הפועל באר שבע), ושתי קבוצות ששייכות לפלייאוף העליון (מכבי נתניה ובני סכנין). זה ההישג הגדול של מכבי חיפה וזו הסיבה שפתיחת העונה שלה מרשימה יותר משל מכבי תל אביב.