הפועל חולון היא אלופת המדינה, ובצדק. הקבוצה של גיא גודס, שגברה הערב (חמישי) על בני הרצליה במשחק השני והשלימה 0:2 בסדרת הגמר, זכאית לכל השבחים על עונה פשוט נהדרת, שהסתיימה בצורה המתוקה ביותר שיש, עם זכייה שנייה בתולדות המועדון באליפות המדינה.
כמה דברים ייחדו את הקבוצה הזו – כימיה נפלאה בין השחקנים; היררכיה ברורה בה כל אחד ידע את מקומו; שלישיית “מוסקטרים” נהדרת שהרכיבו ג’ו רגלנד, טיירוס מגי וכריס ג’ונסון; וגיא פניני אחד עם המון לב, שגם כשלקראת סוף העונה ירדו לו דקות המשחק נותר חיובי וידע לדחוף ולתת מכל הניסיון והמנהיגות שיש לו לטובת הקבוצה. תוסיפו לכך את העובדה שעל הכל ניצח גודס, שהגיע שבור מראשל”צ אך ידע להתחבר בצורה נהדרת לקבוצה והתאים לה כמו כפפה ליד.
אל המשחק השני, שהפך להיות משחק האליפות, הגיעה חולון עם יתרון 0:1 בסדרה של הטוב משלוש, כשלהרצליה אין הרבה זמן לתקן. חולון הייתה מאופקת אחרי הניצחון במשחק הראשון, שכן גודס הזכיר לחניכיו את מה שקרה בסדרה מול הפועל ירושלים בחצי הגמר, אז היא הפסידה בבית לאחר ניצחון בחוץ. הערב, מתחילת המשחק נראה היה ששחקניו של גודס הבינו את גודל המעמד ועם הקהל הביתי הנפלא שלהם הכל היה מוכן לזכייה באליפות.
אי אפשר להפריד את המשחק הערב מהמשחק הראשון ומהסדרות שעברו הקבוצות בחצי הגמר. הרצליה ניצחה את מכבי תל אביב, וכשאתה עושה את זה יש הרגשה של שיא, בטח ובטח כשאתה עושה זאת עם ניצחון חוץ במשחק השלישי – קשה מאוד להוריד את השחקנים ואת כל הארגון חזרה לקרקע. מנגד גיא גודס והקבוצה שלו הגיעו מסדרה מדהימה מול ירושלים עם שני ניצחונות חוץ, וזה השפיע מנטלית גם על הסדרה הזו.
הניצחון במשחק הראשון היה מכריע. הגנות אזוריות מתחלפות ועצירת באב נתנו לחולון ניצחון חוץ מדהים, רגלנד המנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה מעמדת הרכז המשיך בהצגות מירושלים וקיבל הרבה תמיכה ועזרה ממגי המצוין, כשכריס ג’ונסון סיפק הגנה מדהימה, גם אם משחק ההתקפה שלו לא היה בשיאו. גם ההחלטה של גודס לרשום את דלטון הייתה טובה, והוא קיבל ממנו מספר פעולות התקפיות והגנתיות שהייתה להן השפעה לאורך הסדרה הקצרה.
מנגד, ההפסד במשחק הראשון דחף את אהרוני לעשות שינוי בחמישייה הערב ולהתחיל עם שון דוסון במקום ואן פליט. לדעתי השינוי הזה לא הצליח, אבל לא זו הסיבה שהרצליה הפסידה. הרוטציה צומצמה, אבל זו הייתה חולון אחרת ממשחק מספר 2 נגד ירושלים. רפי מנקו, כמו כמעט בכל משחק בפלייאוף, הציג רבע ראשון נהדר ואילו גיא פניני הוותיק והטוב חזר לספק את הניסיון, את השלשות ואת המנהיגות והגיע נחוש לא לוותר על האפשרות לקחת אליפות היסטורית. חולון הראתה גיבוש קבוצתי, פרגון לרגלנד ומגי, הכרה בעבודה הנהדרת שעשה גיא גודס ועוזרו עמית שרף (אין שום קשר משפחתי אליי) – ואיזו עונה עברה על גודס מהשפל והפיטורים מראשל”צ ועד לאליפות עם חולון. אלה הם חייו של מאמן.
איני זוכר מתי קבוצה שסיימה במקום הרביעי זכתה באליפות, אבל חולון ניצלה היטב את המצב בליגה השנה וסיימה עונה טובה בליגת האלופות של פיב”א עם זכייה באליפות. מנגד הרצליה מסיימת עונה נהדרת בלי האליפות. נכון, אין נחמה על הפסד בגמר, אבל הרצליה הצליחה השנה בבניית קבוצה עם החתמת מספר שחקנים נהדרים, וכמובן עם אורן אהרוני שהגיע לאמן בליגה הראשונה אחרי הרבה שנים כמאמן הנוער של מכבי תל אביב והנבחרות הצעירות, מאמן מנוסה עם ידע ויכולות שעבד נהדר בתפקיד ובסביבה לא פשוטה והצליח.
הפועל חולון, אלופת המדינה החדשה, עשתה זאת בזכות ולא בחסד. גם להרצליה צריך לטפוח על השכם. כעת יגיע הקיץ, בו שתיהן יידרשו לקבל מספר החלטות חשובות כי גם בקבוצות אחרות יעבדו כדי להעמיד קבוצות חזקות ככל האפשר לשנה הבאה
במקביל, צריך לנצל את הזמן עד לעונה הבאה כדי להשקיע הרבה מחשבה בשאלות מה קורה ומה יקרה בכדורסל הישראלי. זה זמן לקבלת החלטות ומציאת דרך לשלב שחקנים ישראלים מהדורות המוכשרים שגדלים פה. על כולם לשלב ידיים ולהבין איך לבצע את זה.