מכבי תל אביב פגשה את הכוכב האדום בבלגרד, מקום שמסורתית קשה לה, כאשר מנגד ניצבה גם השנה קבוצה לוחמת ומאורגנת קבוצתית, ולפי המסורת הסרבית גם הקהל היה נלהב. המלחמה באוקראינה משנה כידוע את המצב בטבלת היורוליג ועם ההחלטה העתידית של המפעל לבטל את התוצאות של כל המשחקים שנערכו נגד הרוסיות, אין ספק שמכבי ת”א זכתה למתנה, “בעזרת פוטין”, ותקווה להגיע לשמינייה המובילה. אבל כדי לנצח במקום סרבי שכזה, כל שחקן צריך לתת אקסטרה וכאן הסרבים נתנו יותר ממכבי.
גם הסרבים, שניצחו את מכבי ת”א בהיכל מנורה במשחק הראשון, קיבלו איזשהו סיכוי גם כן להיכנס לשמינייה שמובילה לפלייאוף. בכך, התפתח לנו משחק חשוב לשתי הקבוצות, אבל במשחק חשוב שכזה, מעבר לכישרון, צריך עוד מספר דברים קבוצתיים, הכוללים שליטה של המאמן ועם מנהיגות על הפרקט, ולסרבים היה מזה בשפע. נייט וולטרס, כן, ההוא שהיה הרכז האמיתי בימיו ליד סקוטי ווילבקין במכבי ת”א ואז נפצע וסיים את העונה, הראה מנהיגות, למרות שלקראת הסוף הוא נפל מהרגליים.
מהצד השני היה ניקולה קליניץ’, שחקן קלאסי שהוא גם מנהיג וגם עם אינטליגניית משחק גבוהה, ששיחק בשנה שעברה יחד עם דריק וויליאמס והיה חופשי בקיץ, אבל מכבי הימרה על האחרון. עם שני מנהיגים כאלה ועם חבורה קשוחה שמשקיעה בהגנה ונלחמת על כל ריבאונד בהגנה ובהתקפה, הסרבים באו אחרי שבוע עמוס עם שני משחקים קשים נגד פרטיזן בליגה ומול ריאל מדריד ביורוליג ביום שלישי. מנגד, מכבי ת”א התייצבה לאחר משחק קל ביום ראשון בליגה נגד מכבי ראשון לציון ועם יותר זמן להתכונן.
הכוכב האדום התחילה כל רבע בצורה חזקה, אבל כשהתחילה להתעייף מכבי צמצמה וצמצמה, אך איבדה הרבה כוחות במרדף ולעיתים הייתה עם הרכבים לא טובים על הפרקט. השינוי של אבי אבן במכבי ת”א הוא לדלג על ווילבקין בעמדת הרכז ולתת את העמדה הזו לקינן אוונס ולג’ון דיברתולומאו, אבל כשהגענו לרגע האמת ברבע הרביעי שיחקה חמישייה שכללה את ווילבקין, ג’יימס נאנלי, קיירי תומאס, וויליאמס ואנטה ז’יז’יץ’. מהם, נאנלי היה ביום קליעה מדהים מהשלוש אבל כל הקליעות שלו הגיעו מכדרור ומאחד על אחד, וכאן, כאשר היו צריכים מבצע קבוצתי, ראינו פעולות רעות של תומאס, ניסיון כדרור ואיבוד כדור של וויליאמס.
בעוד אצל הסרבים, רוב הזריקות הגיעו מהנעת כדור ויצירת מצבי זריקה ממסירה גם לזריקות מהשלוש וגם משתיים, שלא לדבר על 17 ריבאונדים בהתקפה לסרבים שנאבקים על כל כדור חוזר. מכבי קצת ויתרה להם. גם ההצטיינות של רומן סורקין על ראשל”צ ביום ראשון לא עזרה לו לקבל דקות הערב ובקבוצה ממשיכים לבנות על ריינולדס שעל כל פעולה טובה שלו, באות שתיים רעות. גם בונים על אנג’לו קלויארו האנמי, בטח בהתקפה, בעוד יפתח זיו שקיבל דקות נגד ראשל”צ ושלח קצת מסרים, נשאר על הספסל במשך ארבעים דקות.
הסרבים האגרסיבים התמודדו יפה עם ז’יז’יץ’, שהתקשה לקבל כדורים במקומות שהוא צריך. נכון, למכבי היה רבע אחד מצוין, הרבע השני, שבו היא רצה למאזן של 18:29, אבל ברבע ראשון עם עשר נקודות וברבע רביעי עם 17 נק’ מול פרטיזן האגרסיבית אך העייפה, קשה לנצח במשחק חוץ. נכון, הסיכוי התיאורתי להגיע לשמינייה אחר ניכוי תוצאות הקבוצות הרוסיות נשאר, אבל צריך לבוא שינוי ושיפור ברמת המשחק: יותר משחק קבוצתי, יותר הנעת כדור פנימה. נדרש שיפור קיצוני בהגנה והעלאת אינטליגנציית הכדורסל על הפרקט.
המאמן הזמני של מכבי, אבי אבן, לא הביא שום דבר מיוחד לקבוצה. נכון, היא שיחקה אזורית, אבל זה לא מה שישנה את המשחק עבורה. הבעיה הכי גדולה של הצהובים היא שאין קבוצתיות, לא בהגנה ולא בהתקפה. הכול הבלחות של בודדים.
ההגנה הסרבית יודעת להשתמש בעבודת רגליים ובלחץ על כל הכדור ולהשתמש בכל עבירה כדי למנוע פעולות שמביאות לסיכוי להשגת סל נגדי, בעוד שהגנת מכבי ת”א ממהרת לעשות ניסיונות חטיפה או אי עצירת חדירה באחד על אחד, שחושפת את ההגנה לעשיית פעולות עזרה שמסתיימות באיבוד השחקן ובספיגת סלים.
הסרבים קלעו והשיגו נקודות קלות מעל לממוצע שלהם בעונה, שלא לדבר על אי העבודה הקבוצתית של מכבי ת”א בריבאונד ההגנה. יחד עם זאת, יש לצהובים ולאבי אבן עוד אפשרויות לתקן, אבל כדי שזה יקרה, מישהו צריך לשלב ידיים ולהשקיע בעבודה הקשה הזו.