1. ובכן חברים, תל אביב סוף סוף אדומה! ולא בגלל הניצחון שאין כמעט מוצדק ממנו על הצהוב שחור של ירושלים, אלא יותר בגלל העובדה שהטבלה לא משקרת. הציצו ולא תפגעו, ארבע נקודות יתרון על סגנית האלופה, הובלה גם במספר הכיבושים, ספיגת חמישה שערים פחות מהגולדהארים העשירים, ומרחק של חמישה שלבים בדירוג, הם סטטיסטיקה מנצחת. הטבלה לא משקרת, ואחרי שפירקנו את בית"ר אחת אפס, אפשר לקבוע בהחלטיות. תל אביב אדומה, ולא מקורונה.
2. ולא שמדובר היה במשחק גדול, ראינו הרי עד לפני שנים ספורות כבירים ממנו בהרבה. אבל זה היה, גם בזכות האדרנלין והקהל, הטוב במשחקי הפועל העונה, כשאפילו משחק ההגנה לא מגמגם באופן מביך ומגוחך, כמו בחלק מהמשחקים שקדמו לו, אולי גם בזכות ההתקפה החיוורת של בית"ר ירושלים הדועכת והחסרה. שלומי אזולאי הזכיר שהוא יכול להיות גולר, רוסה הצדיק סוף סוף ואיך שהוא את הדרכון הברזילאי שבכיסו, איינבינדר זה איינבינדר, ועידן ורד האהוב צריך כנראה לשחק כל שבוע נגד בית"ר. ולחשוב שכל זה לא היה עוזר לולא הגיע המבשל שצריך להופיע במאסטר שף, בן ביטון הרהוט והאינטיליגנטי, שלפרקים מזכיר לנו את פליקס חלפון בימיו הטובים, לפחות בצד ההתקפי.
כל השמות שהזכרתי, מזכירים לנו שסוף סוף, לאחר שנים, יש להפועל קבוצה, או לפחות סוג של קבוצה. מאז הגיעו הניסנובים, וזה אחד הדברים הטובים שאפשר להגיד עליהם, הפועל משתפרת מעונה לעונה. אמנם שיפור הדרגתי, קל כזה, אבל בכל זאת שיפור, ולפחות לא נסיגה. אז קדימה חברים, תביאו (אתם הרי משאירים תמיד כסף בצד לינואר האפור) איזה חלוץ אמיתי, לא בכל יום הרי יזיז כך שלומי אזולאי את הראש בנגיחה מושלמת, ואז לא יהיה צריך לחכות לדקה התשעים וארבע בכדי לכבוש במשחק בינוני פלוס פלוס. לטיפולכם האחים ניסנוב, ולא יזיק גם להיות קצת פחות אבו עלי בבוררויות, החצי מיליון שקל שהפסדת בפרשת בוזגלו, מי כמוכם יודעים, יכלו הרי לעזור לנו בצביעת תל אביב באדום גם בסיומה של העונה.
3. והרשו לי נא, לבקר את מרבית עמיתי בעיתונות הספורט, שגינו, מגנים ואף יגנו את התנהגות האוהדים המצוינים של הפועל ובית"ר. למשמע שידור המשחק, גם בטלוויזיה, וגם בתחנת הרדיו גלי ישראל, אפשר היה להתרשם, שפוגרום התרחש בבלומפילד, או לפחות שחזור של משחק הצינורות ההוא בפתח תקווה לפני כמעט חמישים שנה. כולה האירו את המגרש בכמה חזיזים מאירים, ואיזו מצית וחצי נזרקה לכר הדשא, אח, כמה אני מתגעגע לתרבות הכדורגל של לפני עשרים שנה, שאיש לא היה עושה מזה עניין.
אבל הפכנו לטהרנים, למיופייפים, כאילו מדובר בהופעה הנהדרת של יורם גאון הבית"רי והגבעטרון הפועלי, ולא במשחק כדורגל שהיצר בו הוא העיקר. ולחשוב שבדיוק בגלל אותה תרבות קלוקלת וחדשה, ירד ניר קלינגר לקווים רק אחרי הגשם הראשון והרבה לאחר הופעת הקלמנטינות הראשונות אצל הירקנים של הכרמל ומחנה יהודה, והכל בגלל תנועת יד לא אדיבה. לא משנה, סלים הרי אוהב לפגוש את בית"ר.
4. וקשה לסיים את הטור הזה מבלי להרים גבה לנוכח המתקפה התמוהה של חלק ניכר מאוהדי סגנית האלופה על המאמן המנוסה והאיכותי ואן לוון. אותם אלו שקשרו לראשו כתרים בעונה שעברה וגם אחרי הניצחון הנאה לא מכבר על האלופה, דורשים כרגע את הדחתו לאחר שישה מחזורים בלבד. ושוב מוכח, למרבה הצער, שאוהדי סגנית האלופה הם ברובם אוהדי הצלחות, שדורשים כל שנה אליפות, ומבקשים את ראשו של ההולנדי המצוין, כאילו המאמן הוא האשם ביכולת הבינונית של השחקנים. ועם כל היריבות שיש בין שתי הקבוצות של תל אביב, גם אני מודה שמכבי, גם אם בעבר, היא מועדון פאר, וככזה אסור לו למיץ' גולדהאר, לזרוק מאמן רק בגלל שהרחוב דורש זאת. אז מה אם תל אביב אדומה.