לאחר ההפסד המביש בקונפרנס ליג לאוניון ברלין ועוד הפסד טראומטי להפועל באר שבע בליגה, אין כמו לקבל קבוצה נאיבית וחלשה כמו הפועל ירושלים, קוראים לזה קבוצה בהזמנה. למרות זאת, מכבי חיפה, שאומנם הוליכה במחצית הראשונה, נראתה רע.
נכון, ראינו שני מהלכים מצוינים בחצי הראשון של דולב חזיזה, השני אחרי כדור חוץ שתורגל בלי סוף באימונים, ולבסוף יש שכר לעמל. בנוסף, מחמוד ג׳אבר החרוץ כבש מול שער ריק בתום מבצע משותף של דין דוד וצ'ירון שרי (מבחינתי זה גם נחשב לשער ממצב נייח). אבל על אף אלו המחצית הראשונה של מכבי חיפה הייתה אנמית על סף הפתטית.
איפה העוצמות בקישור? טיילת חוף דדו בטדי. איפה האגרסיביות? איפה האנרגיות? כלום ושום דבר. למזלה של האלופה שער בדקה ה-44 שבר את האדומים מהבירה הנאיבים להחריד. נראה שהם באו לטיול של עונה אחת בליגת העל.
במחצית השנייה מי שצפה בירוקים הבין מיד שמשהו קרה בחדר ההלבשה. לדעתי ברק בכר זעם, צרח ואיים שמי שלא ישמור קרוב ויהיה אגרסיבי, יעוף מיד החוצה. כנראה שזה עשה את העבודה מבחינתו. הירוקים עלו לחצי השני עם זעם בנשמה ורצח בעיניים, ושרי דרך רודריגס, שהתעורר סוף סוף, לא נתנו סיכוי לאדומים בכל קרב מגע.
מכבי חיפה הייתה טובה יותר וכשגודסווי דוניו נכנס כמובן שהוא עשה את ההבדל. הקהל החיפאי לועג לגנאי שלא בצדק. מדובר בשחקן שנותן את הנשמה בכל משחק והיום זה בא לידי ביטוי עם מועמד לשער העונה, אחרי בישול לפנתאון לג׳אבר. דוניו שחקן עם טכניקה גבוהה, ככל שיקבל ביטחון, יבקיע יותר ויבשל יותר. הגיע הזמן שהקהל הירוק יתמוך ייתן לו גיבוי. אי אפשר שלא לציין שוב את ג׳אבר, שהיה מספר אחד במגרש. מגיע לברק בכר הרבה מילים חמות על האמונה בו ולמעשה על הגילוי שלו.