מתחילת הקמפיין האירופי מכבי חיפה נראית חיוורת במשחקי החוץ. הירוקים לא מתואמים ומבוהלים וזה מה שראינו הערב (ראשון) גם באצטדיון בנתניה. כשחניכיו של ברק בכר משחקים מההתחלה ללא לחץ גבוה וקרוב ליריבה, הם אנמיים, על על סף הפתטיים וכדאי לזכור ששמות לא לוקחים אליפות.
עומר אצילי, צ'ירון שרי ודין דוד הם שלושה שחקני הכרעה, שהיו רחוקים מכושרם הרגיל. איפה הם היו הערב? במקומות שבו נמצא הכסף הגדול, אצילי נראה כמו צל של עצמו. רוב הזמן התנחל בצד ימין, חסר אנרגיות ועייף. שרי ניהל את המשחק במקום חוסה רודריגס שנעלם במחצית הראשונה. דוד הגיע לחצי מצב וזה לא מספיק לרמות האלה.
צריך לומר את האמת. מכבי חיפה הגיעה עייפה למשחק ולעומתה חדרה התנהלה עם הכדור בשקט ושלווה. הלבנים-ירוקים לא לחצו והיו רחוקים מהאדומים שהגיעו לשני מצבים משוגעים. מחמאות מגיעות גם למאמן חדרה, מנחם קורצקי, שמבחינת קבוצתו עשה טוב כאשר סגר את רודריגס ולא נתן לו לארגן את המשחק, מה שגרם לחוסה להיות עצבני.
בתכל'ס, חיפה מבחינה הגנתית קבוצתית הייתה רעה. המרחקים בין שחקן לשחקן היו גדולים. ככה זה כששרי ויובל אשכנזי משחקים יחדיו בקישור. ראוי לציין כי בוגדן פלאניץ’ החזיק את כולם לבד. עופרי ארד רחוק מכושר משחק וראיין סטריין טוב התקפית אבל הגנתית הוא חלש מאוד, חוץ מפעם אחת בחצי השני שהוא ירד טוב וסגר את חדרה בהתקפה מסוכנת.
עם פתיחת המחצית השנייה ברק בכר עשה טעות שלא מתאימה למאמן ברמתו. הוא עבר לשחק 4:3:3, מערך שהקל על חמישיית ההגנה של חדרה. הכנסתו של בן שהר הייתה טעות נוספת מצד בכר. מה חלוץ בגילו המתקדם יכול לעשות כבר מול שלושת בלמי חדרה האגרסיביים שנוגחים חזק בראש ומצופפים? שהר בקושי הסתדר עם בלם אחד מכיוון שהוא כבד, גמלוני ומעבר לשיא.
תמוהה בעיני השארתו של גודסווי דוניו עד רבע שעה לפני הסיום על הספסל. בסופו של דבר בכר נתן לו לשחק על הכנף השמאלית, אבל זה לעג לרש. דוניו משחק תשע ולהמציא לו תפקידים בגלל ששהר הוכנס במחצית זו הייתה טרגדיה, על סף קומדיה. הרי ברק בכר יודע היטב שדוניו לא שחקן כנף, הוא לא דוד שיכול לשחק בשפיץ וגם בכנף. לכן התכנון של החילופים היה לקוי. בגדול, חצי שני אומלל של מכבי חיפה שלא הגיעה למצב אחד. היא שיחקה בצורה שקופה, בקווים ישרים ועם כוכבים שלא הופיעו, במיוחד אצילי.
לסיום, מחמאות גדולות לקורצקי. לקבוצתו היה מגיע לנצח, היא הגיעה לשלושה מצבים של 1000% גול ואלמלא השלומיאליות של מוחמד גאדיר הייתה מנצחת בצדק. נ.ב – חסרונו של מוחמד אבו פאני, לפי היכולת שלו מהמשחקים האחרונים, הורגשה, אבל אי אפשר לדעת מה היה קורה אם היה משחק, מכיוון כפי שציינתי, מכבי חיפה לוקה במשחקי חוץ גם איתו. נראה שהאנרגיות ששחקני מכבי חיפה הוציאו מול באקו השפיעו בגדול על המשחק הפעם.