פתיחת קמפיין מוקדמות מונדיאל 2022 הערב (חמישי) באצטדיון בלומפילד מול נבחרת דנמרק, המובילה והאיכותית בבית, טמנה בחובה אופטימיות ומחשבה שאפשר להיאבק על המקום השני מול סקוטלנד ואוסטריה, מולן הצלחנו להתמודד כשווים בין שווים במפגשי הראש בראש בשני הקמפיינים האחרונים.
מצד שני, גם במוקדמות היורו זכינו להגרלה נוחה מאוד על הנייר אך בסופו של הקמפיין ישראל סיימה במקום הלפני אחרון בבית, הישג שלילי שנחשב לכישלון ענק, למרות שהוצג על ידי הצוות המקצועי ולהקת המסבירים שמסביבו כהצלחה גדולה, בניגוד למציאות שטפחה על פנינו. למרות האכזבה הגדולה, להפתעתנו זכה וילי רוטנשטיינר, שהגיע לישראל כמנהל טכני והפך למאמן תוך כדי תנועה, לכהונה נוספת על ידי ראשי ההתאחדות, על מנת שיוביל את הכדורגל הישראלי לטורניר הנחשק של הגביע העולמי.
רוטנשטיינר המשיך הערב עם אותו מערך של שלושה בלמים, אותו מערך שלא הוכיח את עצמו בקמפיין האחרון, כאשר נבחרת ישראל ספגה 18 שערים, כמות בלתי מתקבלת על הדעת. במחצית הראשונה זכינו לריטואל שחוזר על עצמו מבחינה הגנתית עם בלבול וחוסר תיאום בולט בחוליית ההגנה, מה שעלה לנו ביוקר רב עם טעות של איתן טיבי וחוסר חיפוי של שאר הבלמים. טעות קריטית שעלתה לנו בשער קליל של מרטין בריית’ווייט באחד על אחד מול אופיר מרציאנו. זה היה קל מדי לרמות הללו ואנחנו חייבים להיות הרבה יותר ערניים ומתואמים בכל מה שקשור למשחק ההגנה הקבוצתי, יחד עם הכנסה של ממד פיזיות ואגרסיביות, שהיה חסר לנו מאוד הערב.
בנוסף ראינו פערים גדולים בין חוליית ההגנה הישראלית לבין שחקני הקישור והחלק הקדמי, עם יתרון מספרי בולט במרכז המגרש לטובת הדנים. טעות טקטית של רוטנשטיינר שלא קרא נכון את הפריסה והמערך של הדנים בתחילת המשחק. מבחינה התקפית זאת הייתה המחצית החלשה ביותר של ישראל בקמפיינים האחרונים. שום איום על שערו של קספר שמייכל. כל שחקני החלק הקדמי לא הצליחו לבוא לידי ביטוי וסיימנו מחצית ראשונה מאכזבת מאוד מכל הבחינות, מול נבחרת דנית שהייתה בינונית במקרה הטוב בחצי הראשון. נבחרת ישראלית אנמית, כבויה וחסרת תעוזה.
רוטנשטיינר ערך חילוף במחצית כאשר הכניס את נטע לביא לקישור על חשבון ג’ואל אבו חנא הבלם והוריד את דור פרץ לעמדת הבלם, למרות שהקשר היה נקודת האור היחידה של הנבחרת במרכז המגרש במחצית הראשונה. מהלך דיי תמוה שהשאיר את הנבחרת עם אותו מערך כושל מבחינה הגנתית ונחיתות מספרית במרכז המגרש.
פתיחת המחצית השנייה הייתה מעודדת מבחינתנו. שחקני הנבחרת הבינו שהשד הדני של המחצית הראשונה הוא לא מפחיד כפי שהזהירו אותנו, ושהגיע הזמן לצאת מהקיפאון וההתבטלות של המחצית הראשונה. ראינו יוזמה ואמונה עצמית, כאשר שלחנו יותר שחקנים קדימה עם דגש על לחץ גבוה ויציאה קדימה להתקפה של שחקני הקישור וצמד המגנים, אך לא השכלנו לסכן באופן ממשי את שערו של שמייכל. מצד השני, טעות נוספת במרכז ההגנה, הפעם של חאתם עבד אלחמיד, שאיבד ריכוז לשבריר שניה וזה עלה לנבחרת ישראל בספיגת השער השני. שוב, זה קל מידי ולא מתקבל על הדעת. ברמות הללו אי אפשר לטעות בצורה כזאת חובבנית ומיד משלמים ביוקר והיום שילמנו מחיר כבד.
דנמרק באופן כללי אכזבה על כר הדשא בבלומפילד. היינו בטוחים שנראה נבחרת דנית סוחפת ואיכותית אך בפועל קיבלנו נבחרת, אמנם פיזית, אגרסיבית ומסודרת טקטית, אך גם חסרת יצירתיות ודיי אפורה מבחינה התקפית. לכן, אפשר היה להוציא מהמשחק הזה הרבה יותר ממה שראינו על כר הדשא.
לגבי רוטנשטיינר, אנחנו אמנם סך הכל במשחק הראשון בקמפיין ויש מספיק זמן לתקן, אך עושה רושם שווילי לא משנה כלום מהקמפיין הכושל הקודם. כמעט אותם שחקנים מקבלים את חולצת ההרכב וממשיכים לקבל את הקרדיט למרות שאינם מספקים את הסחורה. אלה אקטים שגורמים לשחקנים אחרים בסגל להתרעם, בצדק, עם מחשבות על קבלת החלטות לא ברורה מצידו של הצוות המקצועי. בנוסף וילי לא קורא את המשחק בצורה נכונה ותמיד מבצע את אותם שינויים בנאליים במחצית, כאשר הדברים לא מסתדרים, כפי שקרה בקמפיין הקודם. האוסטרי חייב להיות יותר מגוון ויצירתי ולא להתעקש על מערך אחד שלא מצליח לאורך זמן.
אנחנו יכולים להסתכל על חצי הכוס הריקה וזו היכולת הקבוצתית החלשה מבחינה הגנתית וחוסר היצירתיות והאנמיות של שחקני החלק הקדמי. במקביל, יש את חצי הכוס המלאה והיא משמעותית. דנמרק היא הנבחרת הבכירה בבית וראינו שהיא רחוקה מלהרשים, כך שמול שאר הנבחרות אנחנו חייבים לבוא לידי ביטוי, בעיקר מבחינה טקטית, גם הגנתית וגם התקפית.
וכמובן צבירת 6 נקודות בשני המשחקים הקרובים מחייבת. מצד אחד להאמין ומצד שני לא לפחד. אנחנו שווים הרבה יותר ממה שראינו היום על כר הדשא אז אנא ממך וילי, התפקיד שלך לדאוג שזה יקרה במציאות ולהצליח לשדרג את הסגל הקיים, אנחנו עייפים מהסברים לא משכנעים למה זה לא מצליח. אני מקווה שנהיה אחרי המשחק עם מולדובה עם 6 נקודות מתוך 9 כדי לתת לנו לפחות, גם עם לזמן קצר, לחלום שאנחנו מסוגלים לעשות את הבלתי ייאמן.