יש לבצע שינוי בחשיבה ובקבלת ההחלטות

לאורך שני העשורים האחרונים סיכמנו המון קמפיינים, מעט מאוד מטורנירי העבר עמדו בציפיות, חלק גדול מהקמפיינים הסתיימו באכזבה גדולה מאוד, במיוחד לאור רמת הציפיות הגבוהה ולפעמים חסרת הפרופורציות שמתנפחת ברחבי המדיה המתרחבת והמתלהמת.

הקמפיין הנוכחי מסתיים עם תחושת פיספוס עצומה, שהיא בבואה לאינספור כשלונות אותם נחלנו בעבר. לצערי לאורך השנים לא השכלנו להפיק לקחים מהכישלונות ולהסיק את המסקנות הנכונות מטעויות העבר, ולכן אנחנו מוצאים את עצמנו כל פעם מחדש באותו סרט בהמשכים עם סוף ידוע מראש. סיכום הקמפיין הנוכחי נוגע בראש וראשונה בשחקנים ובמאמן וילי רוטנשטיינר, ובדברים החיוביים שצריך לקחת קדימה ומה הנקודות השליליות עליהן צריך לשים דגש ולשפר ולשדרג אותן לקראת העתיד.

וילי רוטנשטיינר (רדאד ג'בארה)

בגזרת השחקנים אני ממשיך לטעון שיש לנו חומר טוב, אמנם לא חומר מושלם מבחינת סגל השחקנים אבל עדיין אפשר להוציא מהסגל הקיים ומשחקני העתיד של הכדורגל הישראלי הרבה יותר. היו נקודות בעייתיות בולטות לאורך כל הקמפיין כמובן, משחק ההגנה הקבוצתי לא מאורגן ולא מסודר. משחק ההגנה אמור להתחיל משחקני החלק הקדמי אך בפועל זה קרה רק לפרקים קצרים. ברמות הללו חייבת להיות אינטנסיביות, ריכוז ותאום מושלמים עם צמצום פערים בין מערכי הקבוצה וזה פרמטר שעליו צריך לשים דגש לקראת העתיד. זאת לא הליגה הישראלית שאתה יכול להרשות לעצמך לטעות בחלק האחורי והסיכוי שתשלם על כך ביוקר הוא נמוך. ברמות הללו של נבחרות על כל טעות משלמים ביוקר ובאופן מיידי.

שון וייסמן עם הכדור (רדאד ג'בארה)

האכזבה  הגדולה ביותר בקמפיין היתה כמובן ההפסד בסקוטלנד בחצי גמר הפלייאוף, במאני טיים האמיתי, לאחר החמצת הפנדל של ערן זהבי כאשר היינו צעד אחד מהעפלה לגמר הפלייאוף. ברמה האישית מנור סולומון הוא הרוח המרעננת בקמפיין הנוכחי, עם יכולת אישית גבוהה והפיכה לאחד המנהיגים הבולטים בנבחרת ישראל של השנים הבאות. אליו אני מעריך יצטרפו שחקנים נוספים צעירים ושחקני דור הביניים שירימו את הכפפה ויוליכו בעתיד הקרוב את הכדורגל הישראלי בתהליך נכון למקום הרבה יותר טוב.

מבחינתי בכדורגל אין משמעות לגיל. במידה ויש שחקן צעיר בן 17 איכותי אז מקומו בהרכב הנבחרת ועם יש מומנטום טוב לשחקן ותיק מבחינת יכולת עם שילוב של אישיות חיובית על כר הדשא ובחדר ההלבשה, אז גם מקומו צריך להיות במדים הכחולים לבנים, אך חייבת להיות מגמה הדרגתית של הצערת הנבחרת לקראת העתיד, זה מתבקש. יש שחקנים צעירים איכותיים בכל העמדות שיכולים למלא את מקומם של השחקנים שנמצאים מעבר לשיאם.

מנור סולומון חוגג (רדאד ג'בארה)

לגביי וילי רוטשטיינר, אני חושב שהוא לא הבעיה של נבחרת ישראל, אבל הוא לבטח גם לא הפתרון. הדבקות במערך של שלושה בלמים בלי לשים דגש על גמישות טקטית ושינויי מערך תוך כדי משחק, הקרדיט הבלתי נגמר לשחקנים מסויימים והעדפתם על שחקנים אחרים בלי קשר ליכולת המקצועית ושילוב של קבלת החלטות מאוחרת על הקווים בלי מתן תשומת לב בשיפור הרעות החולות של הכדורגל שלנו, שהוא שיפור ושדרוג משחק ההגנה הקבוצתי ומשחק ההגנה של החוליה האחורית. נושא כאוב שעדיין לא מצאנו לן את הנוסחה הנכונה.

אנחנו חייבים לשנות את דפוס המחשבה וקבלת ההחלטות בנוגע לעתידה של נבחרת ישראל, אי אפשר לחשוב על הקמפיין הקרוב. צריך לחשוב לטווח הארוך, לבנות שלד בריא ומגובש שירוץ לאורך שנים, אפילו עם הקרבה של קמפיין או שניים כדי לשפשף את שחקני הדור החדש כפי שעשו במדינות מצליחות דוגמאת פינלנד ואיסלנד שעברו תהליכים ארוכים דומים שהצליחו להם בגדול, ועלינו לקחת דוגמא ממודלים מצליחים.

שחקני פינלנד חוגגים בואו נלמד מהם (רויטרס)

חייבים למנות צוות מקצועי ישראלי לטווח ארוך בלי שיקולים כלכליים. לתת את המשאבים המקסימליים כפי שנתנו לצוות האוסטרי על מנת להגביר את סיכוייהם להצליח. המשחק הערב מול סקוטלנד היה גארבג’ טיים אמיתי לכן אני חושב שההתמקדות במשחק היא פחות חשובה ומשמעותית אלא להתרכז באיך עושים את הצעדים הבאים לקראת העתיד עם מחשבה נבונה ומגוונת. אני בתוך תוכי מאמין שאנחנו באמת מסוגלים להרבה יותר ממה שאנחנו מספקים במציאות וגם השחקנים עצמם יודעים שהמקסימום שלהם הרבה יוצר רחוק ממה שהוציאו מהם עד עכשיו. 

אני אופטימי לקראת העתיד עם תקווה ואמונה שאנחנו יכולים לעשות את קפיצת המדרגה המיוחלת עם דגש לטווח הארוך אנחנו כבר הבנו שקסמים יש רק באגדות. תהליך ארוך מבוקר ונבון יגביר את הסיכויים שלנו להגיע לאן שהחלומות שלנו סוחפים אותנו. אני חושב שהגיע הזמן גם אם זה באיחור רב לגרום לחלומות להתגשם במציאות.