הניהול של ברקת הוא מופתי

לאורך כל החודשים האחרונים טענתי שוב ושוב כי להפועל ב"ש בדרך לזכות באליפות והיא עושה זאת בזכות ולא בחסד, בסטייל , בצורה מאד מכובדת. ראשית מגיעות לב"ש כל הברכות על האליפות הזו. בליגה ב"ש לא הפסידה 29 משחקים. רק שתי קבוצות בעבר רשמו הישג טוב מזה - הפועל ת"א בעונת הדאבל עם אלי גוטמן (2009/10) שלא הפסידה ב- 31 משחקים ומכבי חיפה עם גיורא שפיגל, אייל ברקוביץ, אלון חזן, רוני לוי ואנוכי ב-1993/94. אז לא הפסדנו ב-39 משחקים וזו הקבוצה הכי גדולה לטעמי שהייתה מאז ומעולם למכבי חיפה.

המאזן של ב"ש, מראה סטטיסטיקה של קבוצה אלופה. לאליפות הזו אחראים כמה גורמים שעשו את ההבדל והובילו את הקבוצה הנהדרת לעונה הפנטסטית הזו. זה מתחיל בגברת הראשונה, אלונה ברקת שבנתה את הפועל ב"ש מחדש, מהיסוד והיום היא קוצרת את ההשקעה שלה ושל בעלה אלי. בשנים הראשונות שילמה שכר לימוד עבור הכרת כל המערכת. זאת על מנת שתוכל לעשות סדר ניהולי ולאחריו מקצועי.

שחקני הפועל ב"ש חוגגים. לא הפסידו 29 משחקים (רדאד ג´בארה)

בארבע השנים האחרונות היא הביאה שני מאמנים; הראשון היה מאמן מהשורה הראשונה, אלישע לוי, אשר הגיע עם רזומה של שתי אליפויות והופעה בליגת האלופות עם מכבי חיפה. יחד עם אלישע, בנו בב"ש את התשתית לאט לאט. בשנה הראשונה הוא הציל את הקבוצה מירידה ולמעשה הצליח להביא את הקבוצה לצמרת של הכדורגל הישראלי.

השינוי של אלישע לוי בברק בכר הוכיח את עצמו, כולם בתחילה הרימו גבה איך מאמן כמו אלישע מסיים שני בליגה עובר את הקבוצות הגדולות ופוטר. אלונה הוכיחה בבחירה שלה בברק כבינגו. מאמן שעבד הרבה שנים בקריית שמונה כמאמן ראשי אחרי שהיה עוזר מאמן של רן בן שמעון, זכה בגביע המדינה. ברק עשה עבודה מצוינת התחיל דרכו לאט לאט, ללא לחץ בנה את עצמו בצורה הכי נכונה.

ברק בכר. השינוי בעמדת המאמן הוכיח את עצמו (משה חרמון)

אגב, גם אני בתחילה הרמתי גבה, איך אלונה משחררת את אחד המאמנים הטובים ומביאה בחור צעיר. אבל מתברר כי אלונה ידיעה מה היא עושה. לברק יש את התכונות המתאימות להפועל ב"ש, אלו שעזרו לקבוצה לעשות את קפיצת המדרגה. פעם כאשר ב"ש לא הייתה מובילה 0:2 בדקה העשירית, הקהל היה מתחיל ישר לקלל, אבל בכר אשר רגוע על הקווים ומתנהל בצורה סבלנית מעביר למעשה מסר לקהל, כך גם בראיונות שהוא עושה לתקשורת, הוא מדבר בצורה שקולה מאוד.

אותן תכונות אנחנו רואים בניהול המשחק שלו: סבלנות ורוטציה נכונה עם השחקנים. הדוגמא הכי טובה היא המקרה של אליניב ברדה. חודשיים הקפטן לא היה טוב (לא כבש מהמחזור ה-24 עד למחזור ה-34), הוא הושיב אותו על הספסל יחד עם מאור בוזגלו, שני הכוכבים, והפועל ב"ש המשיכה להצליח. בכר עשה מה שנכון לקבוצה ולא שיחקו אצלו שמות. אותו דבר היה כאשר מליקסון וואקמה היו פצועים או לא בכושר, הם היו על הספסל, ולא שמענו אף מילה מחדר ההלבשה של ב"ש, בכר שמר עליו 'בריא'.

אליניב ברדה וברק בכר. המאמן שמר על חדר הלבשה בריא (משה חרמון)

המאמן, שגם זכה בגביע המדינה עם עירוני קריית שמונה, הוא גם לא אחד שמשנה כל משחק את סגנון המשחק של הקבוצה שלו, שמר רוב העונה על ה-4:3:3, כאשר ג'ון אוגו שיחק כקשר אחורי, כאשר בכר הקפיד לשמור די על הרכב זהה, למעט שחקנים פצועים, מורחקים או מי שלא היה בכושר. אך הוא הקפיד לשמור על רוב הבסיס וזה חלק מההצלחה של ב"ש.

חזרה לברקת, תחתה יש בב"ש ניהול למופת כמו שצריכה להבנות קבוצה. אלונה הפכה את ב"ש מקבוצה למועדון גדול, היא עשתה זאת בדרך מכובדת, לאט לאט. אני מכיר הרבה בעלים אשר מגיעים ומשקיעים בבת אחת הכל, כמו למשל ארקדי גאידמק בבית"ר ירושלים, זכה באליפויות, אחרי זה בית"ר התרסקה.

אלונה ברקת. פעלה בדרך מכובדת (רדאד ג´בארה)

הבנייה של הפועל ב"ש היא הכי נכונה, לקחו לה אמנם לא מעט שנים, אבל לאורך הזמן ראינו שאלונה יודעת בדיוק בסופו של דבר מה היא עושה. היא הבינה שהשנה צריכה להיות המקפצה לאחר שנחנך האצטדיון, יש מגרשי אימונים מסודרים, כל שנה הקבוצה משחקת באירופה, אלונה לא באה לזמן קצר בדיוק כמו יענק'לה שחר.

עוד נתון בולט שהכריע את הכף לטובת החבורה של בכר, מעבר ליציבות הוא החלוקה הנכונה של שחקני המטרה, ההבקעה, שחקני ההכרעה. במכבי יש רק את מכבי "זהבי" ת"א. הקבוצה של פיטר בוס הבקיעה 68 שערים, כאשר זהבי הבקיע 31 שערים, כמעט ממחצית שערי הקבוצה. אחריו צועד טל בן חיים החלוץ עם 9 שערים, אחריהם אורלנדו סה, ברק יצחקי, דור מיכה, עדן בן בסט, האריס מדוניאנין כאשר לכל אחד מהם מעט שערים. חלוקה כזו לא יכולה להיות בקבוצה אלופה.

שחקני מכבי תל אביב מאוכזבים. חלוקה לא טובה של נטל הכיבושים (עמית מצפה)

לעומת האלופה היוצאת, אצל האלופה הנכנסת, המאזן עומד על 66 שערים, כאשר , לאליניב ברדה 14 שערים, טוני וואקמה עם 11, לבן שהר 9, מאור מליקסון עם 7, מהראן ראדי 6, ומאור בוזגלו עם 6 שערים. חלוקה כל כך נכונה, לא מתבססת על שחקן אחד, לא מחכים למשיח להבקיע את שער הניצחון בשביל לקחת את האליפות, להבדיל ממכבי ת"א שם חיכו תמיד לזהבי.

הנתון מראה גם את האכזבה מהיכולות שהציגו, סה, בן בסט, ברק יצחקי  ודור מיכה. האחרון, לעומת שנה שעברה בה הבקיע 9 שערים והוסיף עוד 13 שערים אותם בישל, הוסיף העונה 3 כיבושים בלבד לצד 10 בישולים. אי אפשר להבנות רק על שחקן אחד, לאורך זמן זה לא עובד.

דור מיכה מול רנה מיחליץ´ . מיכה איכזב(נעם מורנו)

כדורגלן העונה שלי הוא אליניב ברדה, השחקן המצטיין של ב"ש, באישיות, במספרים שלו, המרקם החברתי שהוא יוצר בקבוצה. כולם אוהבים אותו, קפטן למופת שראוי לאליפות הזו. כזכור בתחילת העונה ב"ש התבססה על שלומי ארבייטמן, ואז ברדה נכנס ולא הפסיק להבקיע עד לתחילת משחקי הפלייאוף.

זה טבעו של הגוף, בגיל כזה, אי אפשר להציג יכולת כזו גבוהה לאורך כל העונה. אך ברדה שוב הופיע בתזמון הכי חשוב מבחינת ב"ש במשחק מול בית"ר ירושלים כאשר הבקיע את אחד משערי האליפות של ב"ש. הוא פשוט הציג עונה גדולה. ולאחר כל החגיגיות, אלונה חייבת לעשות עוד קפיצת מדרגה. אם היא רוצה שב"ש גם באירופה תיתן הופעה מכובדת וראויה ולא תתבזה חייבת הקבוצה להתחזק בחלוץ גולר ברמה גבוהה, איכותי. הייתי גם מצרף עוד שחקן למרכז המגרש.