בגיל 31, אנג'לו קלויארו חגג אליפות שנייה עם מכבי תל אביב ולרגל יום הולדתו, כמו גם הזכייה באליפות, קלויארו מדבר על הכול בראיון מיוחד ל-ONE. על קווינסי אייסי ("יהיה כמו אחי לכל החיים"), העזיבה של ג'ייק כהן (“אדם מדהים ומנהיג דגול"), המשאלות ליום הולדתו ("שהאוהדים יחזרו למגרשים"), הגאווה בהתנהלותו המופתית בפתיחת העונה וכמובן דני אבדיה ("נמצא על המסלול הנכון") או פשוט קלויארו שלא הכרתם.
בתחילת העונה לא היית בתוכניות, וזאת כשהיה קונצנזוס לגביך בשל האופי שלך כלוחם. כיצד הצלחת לשמור על כזו חיוביות ומוטיבציה?
״זה האופי שלי והאנשים שיש סביבי, אשתי שהייתה איתי והמשפחה שלי שמאוד תומכת. עבורי זה רק היה להגיד לעצמי כל בוקר תשלוט במה שאתה יכול לשלוט, ומבחינתי זה אמר רק להגיע לעבודה ולהתאמן, להיות בכושר הכי טוב שאני יכול להיות בו, לעשות אקסטרה אימונים כי לא התאמנתי מספיק בהתחלה, כי לא הייתי חלק מהרוטציה. מכבי חיפשה להעביר אותי לקבוצה אחרת והסוכן שלי גם חיפש אופציות אחרות, וזה היה קשה בגלל שלא הייתי בתוכניות שלהם בפתיחת העונה, אבל ממש בהתחלה כן הייתי, כי הם מימשו עליי את האופציה בסוף יוני, כך שלאחר מכן הפסקנו לדבר עם הקבוצות שהביעו עניין והייתי מוכן כבר לחזרה ארצה למכבי ואז הדברים לא הסתדרו. אבל כך הדברים פשוט קורים, זה הביזנס וזה מה שקורה, ואני פשוט ניסיתי להישאר חיובי ולשלוט במה שאני יכול לשלוט ועבורי זה היה להתאמן ולהיות מוכן לכל מקרה שיקרה, בין אם לעבור לקבוצה אחרת או שאם יצטרכו אותי כאן שאעלה על הפרקט ואעזור לקבוצה הזו, ובאופן אישי זה מה שרציתי (להישאר) ובסופו של דבר זה מה שקרה״.
רוב השחקנים שנמצאים בסיטואציה דומה, דואגים שיידעו שהם לא מרוצים, איתך זה היה ההפך המוחלט, זה לא משהו שרואים בכל יום.
״זה קשה, אין ספק שישנם ימים שהם קשים יותר, אבל בסופו של דבר אני משחק כדורסל למחייתי זו העבודה שלי, כך שהתברכתי. כמה אני יכול להתלונן? אז אני מנסה פשוט להסתכל על התמונה הגדולה יותר. בכנות אבל במבט לאחור, אני נדהם עכשיו עד כמה הייתי מסוגל להתנהל בסיטואציה הזו בדרך שבה התנהלתי, ואין ספק שאני גאה בכך וברור שהעונה הזו עזרה לי גם לצמוח המון כבן אדם, התבגרתי וזה היה נחמד. אם הייתי חוזר אחורה לא הייתי משנה דבר, אני מאוד גאה בדרך שבה הדברים קרו. בסופו של דבר ובדרך בה הגבתי למה שקרה, שרק רציתי להיות מוכן, כך שזה לא משהו שאני מצטער שקרה וגם לא הייתי אומר שהלוואי ולא היה קורה״.
בילית כבר שתי עונות במכבי, אבל זה מרגיש יותר כמו 8-9, איך אתה מסביר החיבור הזה שיש בינך לבין מכבי?
״כן, בהתחשב בזה שהעונה הזו הרגישה כמו 8-9 שנים, אני נאלץ להסכים עם ההצהרה הזו (צוחק). עם איך שהכל התחיל איתי, כן מגיע או לא מגיע ואז שיחקתי, ואז מגפת הקורונה קרתה, הליגה עצרה לחודשיים, השחקנים חזרו הביתה ואז לחזור לעשות מחנה אימונים מחדש, וחודשיים נוספים של העונה שבסופה זכינו באליפות והגעתי הביתה רק ביום רביעי. זה הרגיש כאילו העונה נמשכה נצח, אז זה בהחלט מרגיש שהשנתיים הארוכות האלו היו כמו שלוש מהבחינה הזו לבד״.
בקבוצה מאוד מגובשת, מי הם החברים הכי קרובים שלך?
״בכל הכנות, אני אוהב את כולם וקרוב לכולם, אבל אני גר ממש ליד ג׳ון (דיברתולומאו) ואני נוסע איתו יחד בכל יום לאימונים, כך שאני קרוב יותר אליו”.
לאחר שמכבי לא צלחה להגיע לפלייאוף של היורוליג, תחת הדרכתו של יאניס ספרופולוס הפכתם לקבוצה תחרותית במיוחד, מה הביא לכך? הקשר שלכם עם צוות האימון? הכימיה הקבוצתית?
״אני חושב שהרבה דברים שיחקו תפקיד בהצלחה, קשה להתמקד בדבר אחד ברור שלשחקנים ולצוות האימון היה קשר טוב. השחקנים עבדו קשה וסמכנו על מה שהמאמנים אמרו לנו, ומה שהם רוצים. אמרנו את זה לכל אורך העונה וזה משהו שג׳ייק תמיד אמר: ‘חבר׳ה בואו ננצח את המשחק הזה, חייבים לשחק מהלב הערב’. בגדול נאלצנו להתמודד העונה עם כל כך הרבה פציעות והשחקנים כולם שמרו על חיוביות, וכולם היו מוכנים לרגע שיצטרכו אותם. החבר׳ה שיחקו בכל כך הרבה תפקידים שונים בגלל זה, כמובן שהיו לנו המון שחקנים שהגיעו השנה שפשוט היו צריכים להרים את הרמה. בתחילת העונה היו מי שאמרו ‘השחקן הזה לא יהיה פה’, לשחק ההוא יהיה תפקיד שונה אבל למזלנו עם כל הפציעות כולם פשוט הרימו את הרמה שלהם, המאמנים הרימו את הרמה ושינו מספר דברים, כי היינו צריכים להיות מוכנים ואני חושב שכולם עשו זאת והיו מאוד מקצועיים, שמרו על חיוביות ונוסף על כך הייתה מערכת יחסים נהדרת לכולם על הפרקט ומחוצה לו ולדעתי זה שיחק תפקיד מאוד חשוב״.
הזכרת את ג׳ייק כהן שעזב לאוברדוירו, עד כמה האבדן שלו גדול?
״עבור מכבי מדובר באבדן גדול, ראיתם מה הוא עשה השנה, וזו הייתה ככל הנראה אחת השנים היותר טובות שלו ולא רק מה שהוא עשה על הפרקט או מחוצה לו. הוא אדם מדהים, מנהיג דגול, זה עצוב, אבל כך הם הדברים, כמו שאמרתי זה ביזנס והדברים פשוט לא הסתדרו כדי שג’ייק ומכבי ימשיכו יחד, אך ללא ספק מדובר באובדן״.
האם הקבוצה שסיימה את העונה במרץ עם ארון ג׳קסון וג׳יילן ריינולדס, יכולה הייתה ללכת עד הסוף ביורוליג ולזכות?
״כן. כשהעונה הסתיימה היינו במקום הרביעי בשוויון עם צסק״א מוסקבה, והיינו אמורים לשחק איתם בחוץ, אבל היינו במקום הרביעי והיה לנו סיכוי טוב, כך שאם היינו מנצחים את הסדרה היינו מגיעים לפיינל פור ושם הכל יכול לקרות. יש רק עוד שני משחקים, זה לא סדרה והכל יכול לקרות, ברור שכשמגיעים לפיינל פור כל קבוצה מסוגלת לזכות, והיינו בדרך להחזיק ביתרון הביתיות בפלייאוף, וראיתם את הפוסט של מכבי ברשתות החברתיות (בנוגע למאזן במשחקי הבית -93.75% 2:30 בכל המסגרות), זה היה מטורף והדברים נראו טוב עבורנו בדרך לפלייאוף״.
הייתה לכם העונה קבוצה מאוד מאוזנת, לפחות כמו זו שזכתה ביורוליג ב-2014 אם לא יותר. מה הביא לאיזון הזה שנשמר למרות השינויים שבוצעו בסגל במהלך העונה?
"היינו חייבים לתת אקסטרה ולהיכנס לנעליים מאוד גדולות כדי לחפות על החוסרים שהיו לנו, השחקנים תמיד נכנסו והרימו את הרמה. ברור שהיה לנו את סקוטי ווילבקין שהוא המנהיג שלנו והיה פשוט נהדר לכל אורך השנה ושאר החבר'ה המשיכו להרים את הרמה, בכל ערב נתון זה היה מישהו אחר שבלט וסקוטי היה פשוט סקוטי כל העונה, זו פשוט הייתה קבוצה מאוד טובה”.
איך אתה רואה את ההשפעה של שחקנים שעשו דבר או שניים באירופה כמו ג'קסון ואות'לו האנטר או ב- NBA כמו אמארה סטודמאייר, על הקבוצה?
"כמו שכולם אומרים הניסיון עוזר, והחבר'ה האלו כבר חוו דבר או שניים, הם היו שם ועשו את זה, הם שיחקו במשחקים הכי גדולים ועל הבמות הכי גדולות, הם יודעים איך זה ומה צריך כדי להגיע לשם והעובדה שיש כאלו אנשים בחדר ההלבשה עוזרת ונותנת לך את הקווים המנחים באשר למה הוא המתכון להצלחה, ואני חושב שהיינו קבוצה ממש קרובה שהצלחנו לתקשר ברמה הזו, ומה צריך לעשות".
משחק האליפות היה משחקו האחרון של דני אבדיה במכבי. איזו עצה היית נותן לו לקראת האימונים האישיים והדראפט של ה-NBA?
"דני עובד ממש קשה, הוא תמיד נמצא על הפרקט באימונים עם וליקו (פרוביץ') ונשאר גם לזרוק, הוא אולי לא יודע מה דרוש, אבל הוא עושה את הדברים הנכונים ויש מסביבו את האנשים הנכונים והוא יודע שהוא צריך לעבוד קשה ושהוא צריך לבוא בגישה חיובית ויש לו את כל אלו, כך שיש לו את כל הכלים כמו גם את המנטליות כדי להצליח. אני חושב שזו הסיבה שהייתה לו שנה כל כך טובה השנה והוא ימשיך להשתפר, הוא נמצא על המסלול הנכון עם האנשים הנכונים מסביבו ומשפחה טובה, והוא עושה את הדברים שצריך ויש לו את מה שצריך, יש לו אתיקת עבודה טובה והגישה שלו חיובית כך שהוא לא צריך יותר מדי, רק להמשיך ולשחק".
איזו עצה היית נותן, לבחור צעיר בגיל 19 שאמור להיבחר במקום גבוה מאוד בדראפט ושהציפיות כמובן בהתאם?
"קשה לי לדבר על זה, כי מעולם לא הייתי בסיטואציה הזו. להיות בגיל 19 עם המון עוקבים ברשתות החברתיות וכתבות במגזינים, וכולם מדברים עליו כל הזמן כי יש לו פוטנציאל כל כך גבוה, אני מעולם לא התמודדתי עם הדברים האלו כך שקשה לי לענות על זה. הוא עושה עבודה טובה והוא מאוד צנוע ועובד קשה, כך שהוא רק צריך להיות להמשיך ולהיות מי שהוא, להיות נאמן לעצמו וזה מה שהוא עשה לכל אורך העונה. אני חושב שהוא ימשיך לעשות את זה וברור שכשהוא יגיע ל-NBA בעונה הבאה הוא יהיה רוקי והוא יצטרך לעבוד ולהוכיח את עצמו מחדש, והוא מוכן לאתגר הזה וייהנה ממנו".
זה לא יהיה כל כך מופרך לומר שהגרסה הזו הייתה שונה מזו שסיימה את העונה אי שם במרץ. מה היה הדבר שגרם לכם להתמקד מחדש בשלושת המשחקים האחרונים עד הרמת הצלחת? האם זו הקשיחות המנטלית? צוות האימון? הנאום של עמי ביטון בחדר ההלבשה? תחושת המחויבות לאוהדים?
"כל החבר'ה שחזרו מארצות הברית וכל מי שחזר לשחק בקבוצה חזר מסיבה אחת בלבד וזה לא רק כדי לשחק כדורסל, אלא כדי לזכות באליפות. היה עוד תואר אחד שאפשר היה לזכות בו, לאחר שעונת היורוליג בוטלה, לא זכינו בגביע באמצע העונה, כך שלכולם הייתה מוטיבציה גבוהה לזכות באליפות וכולנו פשוט אוהבים להתחרות ואף אחד לא רוצה להפסיד כך שזה דחף את כולם ולא משנה מה קרה ברגע שהכדור נזרק לאוויר והמשחק התחיל החבר'ה רצו לנצח, היינו מאוד תחרותיים על הפרקט. כולם יודעים, כל השחקנים, שהאוהדים שלנו הם מדהימים והם הכי טובים באירופה, אנחנו עדיין זוכים לתמיכתם, האוהדים פונים אלינו באינסטגרם ואנחנו רואים את דפי האוהדים ואנחנו מבינים את החשיבות, רצינו לנצח עבורנו ועבור המועדון ורצינו שהאוהדים שלנו יהיו גאים בנו".
קווינסי אייסי נחשב לדבק במועדון, אות’לו האנטר אמר בראיון שהקבוצה צריכה לעשות את הכל כדי להשאיר אותו. מה אתה יכול לספר על החשיבות שלו לקבוצה ועל האפשרות לשחק לצידו?
"זה היה פשוט מדהים, הכרתי אותו רק השנה, אבל הוא יהיה כמו אח לכל החיים בשבילי, הוא בחור כל כך נהדר, אין ספק שהכישרון שלו על הפרקט – האורך שלו, הוא שחקן הגנה מדהים, חוסם זריקות חכם במיוחד, יודע למסור את הכדור ולקלוע, הוא עושה את הכל. הוא הדבק של הקבוצה, אדם וחבר לקבוצה מדהים, זה הבחור שאתה רוצה שיהיה איתך".
זכית בשתי אליפויות עם מכבי, ואם להיות כנים, ב”ליגת קורונה” היית פשוט יוצא מהכלל. עד כמה הזכייה באליפות השנייה הייתה מתוקה עבורך בהתחשב בכך שהיא הייתה ביום הולדתך?
"ללא ספק זה היה יום מיוחד, זה היה מדהים כי זו גם הייתה העונה הכי ארוכה בקריירה שלי. זה היה הסיום לתקופה עליות ומורדות עבורי מבחינה אישית, את הקרבות שעברתי, זה סיים את השנה ובנוסף הצלחתי לצאת הביתה כבר למחרת בשמונה בבוקר, עם חמרמורת קלה ולאחר נסיעה ארוכה הגעתי הביתה לראות את משפחה, הרגשות הציפו אותי, זה היה יום נהדר, יום הולדת מדהים, זה היה יום ההולדת הכי טוב שלי".
עד כמה זה היה חשוב לכם להעניק לשמעון מזרחי שבסופו של דבר חגג את האליפות ה-54 של המועדון בריקודים, ושחגג מוקדם יותר השנה את יום הולדתו ה-80, מעין מתנת יום הולדת מאוחרת?
"אין ספק שזו הייתה העדיפות, אנחנו רואים ומדברים בינינו כשחקנים, הוא מגיע לכל אימון, ומצטרף אלינו לכל נסיעה למשחק חוץ ולא משנה לאן אנחנו נוסעים, בין אם זה לחימקי שזה לא המקום הכי מושך ברוסיה להגיע אליו, והוא שם הוא נוסע איתנו הוא במטוס, הוא במלון ובאימון הקליעות תומך בנו וכמות הזמן אותו הוא משקיע. המחויבות שלו למכבי היא בכל הכנות, משהו בלתי יאומן, ולהיות מסוגלים להחזיר לו גם אם זה רק טיפה עם איך שאנחנו משחקים על הפרקט כדי לנצח, זה ענק, וזה משהו שאין ספק שאנחנו שמחים שאנחנו יכולים לעשות".
מהחלקים שאתה כן זוכר, מה אתה יכול לספר לנו על החגיגות?
"זה היה כיף, ראיתם בקליפים, היו ריקודים של השחקנים, ולאחר המשחק אלכסיי זרק לי עוגה על הפנים ונדמה לי שמכבי העלו את זה לאינסטגרם, מקלחות של שמפניה והיה המון כיף".
אבל עד כמה זה היה שונה, כי בדרך כלל כולם מגיעים לחדר ההלבשה לאחר המשחק, ואז אתם יוצאים לחגוג עם האוהדים ללא הצורך לשמור על ריחוק חברתי ומשם נוסעים ל-206?
"זה היה שונה, אבל זה המצב בעולם כרגע בגלל הקורונה, כולם מתאימים את עצמם והדברים שונים. אנחנו כבר נמצאים בנקודה שבה אנחנו כבר רגילים לכך שהדברים שונים, ופשוט צריך ללכת עם הזרם בנקודת הזמן הזו, זה שונה ואנחנו מתמודדים עם הקורונה כבר חודשיים כך שאנחנו רגילים".
מה תאחל לעצמך להמשך?
"למען האמת פשוט לשחק כדורסל, אני רוצה לשחק כדורסל ואני רוצה שימצאו פתרון למגפת הקורונה, אני רוצה שהאוהדים יוכלו לחזור למגרשים זו תהיה המשאלה הכי גדולה שלי, תן לי את האוהדים ושהחיים יחזרו להיות נורמליים".
האם אנג'לו בן ה-14 חשב שהוא אי פעם יגיע למקום בו הוא נמצא היום?
"כן, אני בן ה-14 בוודאות, רק בגלל שרבים מבני המשפחה שלי עסקו בספורט, כל בני הדודים שלי שיחקו בקולג' , אמא שלי ובני הדודים שלי הצליחו מאוד, כך שזה אחד הדברים שכשגדלתי זה לא משהו שציפו ממני כמו שזה היה משהו שאני הולך לעשות שאני הולך להיות בספורט ואני הולך לשחק כמה שאוכל והמשכתי עם קו המחשבה הזה ופשוט לעשות את זה. היום בגילי, במבט לאחור אני מבין שזה קשה הרבה יותר ממה שחשבתי שזה יהיה. כדי להגיע לאן שהגעתי ולהצליח כמו שהצלחתי, זה הרבה יותר קשה, אבל תמיד ידעתי שאני אהיה מסוגל לשחק".