כשאומרים שלקורונה חוקים ותוכניות משלה, ושקבוצות או שחקנים מסוימים נפגעו ונעצרו על ידי הנגיף, צריך לקרוא את הסיפורים הבאים של אדי גוטליב. הבלם בן ה-27, שהחל את דרכו בהפועל עכו, עלה לכותרות בהפועל תל אביב ועבר לשחק באורנבורג הרוסית בעונה שעברה, חשב שעבר כמעט הכל בקריירה.
אחרי – פירוק, ירידת ליגה, הפסדים משפילים באחת התקופות הגרועות בהיסטוריה של המועדון, תקופה כמנודה בוולפסון, סכסוך מתמשך עם הקהל, תקרית אלימה עם אוהד, תקרית אלימה עם חבר לקבוצה, בוררויות, מעברים שנדחו על ידי ההנהלה וקרבות משפטיים מול הבעלים – חכו עד שתקראו מה מה עבר עליו בעונה אחת בליגה הרוסית.
באוגוסט הוא ערך בכורה במדי קבוצתו החדשה אחרי המעבר מהפועל ת"א ובאותו חודש הספיק להיפצע כקבלת פנים (קרע חלקי ברצועה האחורית של הברך ולא מעבר לכך), חזר לכשירות בנובמבר אך נגרע מהסגל, התוכנית שלו ושל הקבוצה לרשום אותו כרוסי בשל הדרכון המקומי שלו נדחתה, בעוד הטפסים המתאימים לא הגיעו בזמן והתעכבו שכן הוא שיחק בנבחרת האולימפית בארץ וההליך הזה קצת יותר ארוך.
כשהטפסים הגיעו למשרדי הקבוצה, כבר לא היה מי שיחתום עליהם ויעביר למשרדי ההתאחדות הרוסית, כיוון שזה קרה בשיא התפרצות הקורונה במדינה ואף אחד לא נכח במועדון במשך תקופה ארוכה, כך שאחרי חודשיים וחצי בחוץ בשל פציעה התווספו להם שלושה חודשים של בעיות בירוקרטיות בגינן הוא לא נכלל בסגל הקבוצה. בתוך כל זה הוא נרשם כזר, המאמן וכל הצוות המקצועי שהביא אותו פוטר והתחלף (שבועיים אחרי הגעתו לקבוצה), הוא חזר לרוטציה במרץ, רק אחרי פגרת החורף ברוסיה, היישר אל הקורונה והקפאת הליגה.
כשהיא חודשה, גוטליב כבר עמד לעלות בהרכב מול צסק"א מוסקבה וחצי שעה לפני שריקת הפתיחה נאמר לו שהוא חיובי לנגיף אחרי בדיקה קבוצתית והוא נשלח הביתה. כעבור 8 ימים הוא שמע שמדובר בטעות וחזר לסגל למחרת, אחרי למעלה משבוע ללא אימונים. כך קרה פעמיים, גם לקראת משחק מול זניט סנט פטרסבורג.
בין לבין, השדרה המרכזית של הקבוצה באמת נדבקה בנגיף, לא נותרו חלוצים שלא בבידוד, כולל הקשרים והבלמים, וההרכב החסר של אורנבורג התדרדר במורד הטבלה עד שירד לליגה השנייה. לרשות המאמן חזר לעמוד סגל מלא רק במחזור הסיום, בניצחון מרשים על דינמו מוסקבה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. ההתאחדות הרוסית אף שקלה לשנות את השיטה כדי להציל את אורנבורג האומללה מירידה בחסות הקורונה, אבל לבסוף זה לא קרה.
חוסר מזל משווע שכזה קשה לתאר במילים. כעת, גוטליב בישראל, בבידוד, לאחר שהתיר את חוזהו בקבוצה והוא שחקן חופשי לכל דבר ועניין. כשהוא רעב יותר מאי פעם, הבלם בוחן מספר אפשרויות בישראל ובחו"ל ביחד עם נציגו ומי שהוציא אותו לרוסיה, חגי אורון. עכשיו, הוא יכול להביט לאחור ולהירגע, אחרי ארבע שנים מטורפות בהפועל ת"א ושנה הזויה ברוסיה.
אדי, איך אפשר לסכם עונה כזאת כמו שעברת?
"המצב שם היה כזה מורכב שאין לי כל כך מה לסכם, שיחקתי רק חמישה משחקים בסך הכל. הייתי פצוע תקופה והיה את הקורונה, הכל יצא ביחד בעונה אחת. מה שכן, הרגשתי את הרמה שם, את הקצב ואת הליגה הטובה".
בהפועל תמיד אמרו אז שלשחק ברוסיה זה החלום שלך, אתה מרגיש שהגשמת אותו?
"לא יודע מי המציא את זה. להגיע לחו"ל זה חלום, לא רוסיה ספציפית. עוד לא הגשמתי, זה באמצע כזה. כן יצאתי, גרתי שם לבד וקיבלתי סוג של ניסיון, אבל לא שיחקתי ויש פספוס. כששיחקתי הייתי טוב, זה מה שמבאס. אני בטוח שאם היו נותנים לי לשחק, הייתי מראה מה אני יודע".
אמרו גם שאתה חולם לשחק בנבחרת רוסיה ורצית לעבור מזמן במטרה לשחק במונדיאל 2018.
"יש לי דרכון רוסי, אבל אף פעם לא דיברו איתי על הנבחרת או משהו כזה, לא יודע מי המציא את זה מזמן, זה שטויות. כולם רוצים לשחק במונדיאל, אבל זה ממש לא היה החלום הספציפי שלי. להחליף את הפוטבול פספורט שלך זה אומר שאי אפשר לשחק בנבחרת ישראל, זה כן".
אז היית בידיעה שאתה מוותר על זה, בפועל זה עוד לא קרה, אולי נראה אותך לובש כחול-לבן?
"כן, בסוף התהליך הזה עוד לא הושלם, אני מתלבט לגבי זה. זה המצב, אבל אני עוד לא הגעתי לזה שאני צריך לבחור בין שתי נבחרות, אז צריך לעבוד קשה בשביל הזכות הזאת".
איך התחיל באמת הסיפור ההזוי הזה ברוסיה?
"המאמן שהביא אותי לקבוצה עזב, כל הצוות איתו ביחד. אחרי זה הגיע צוות אחר שהמאמן אמר לי 'תקשיב, המצב הוא כזה שאתה נחשב פה זר ויש כבר שישה, קח בחשבון שלא תשחק, אבל הכל תלוי באימונים'. הבנתי כבר לאן זה הולך. חשבו שהביאו אותי כרוסי ובסוף הייתי זר".
מה קרה שם בזמן התפרצות הקורונה?
"היה שם בלגן גדול. הרבה שחקנים לא שיחקו כי היו חולים בקורונה. לפני צסק"א אני בא לפתוח, בחדר ההלבשה אמרו לי ללכת הביתה. זה היה הזוי. ישבתי בבידוד שמונה ימים, אבל אחרי זה אמרו שיש טעות והבדיקה בסדר, מחר יש משחק תעלה מול רובין קאזאן בלי אימונים. גם מול זניט הגעתי אחרי יותר משבוע בבית בבידוד וישר לספסל. זה לא רק אני, כל השחקנים התמודדו עם כאלה דברים".
כאן זה נראה היה שנפצעת קשה יותר וישבת בחוץ הרבה זמן, או שסתם לא השתלבת. איזה תגובות שמעת מהארץ?
"אף אחד לא יודע מה קרה איתי באמת כל העונה. לא נכשלתי ברוסיה כמו שאולי חושבים, פשוט זה המצב שנוצר".
מה הסיפור עם הפציעה?
"נפצעתי, לא כל כך קשה כמו שכתבו, היה לי קרע חלקי ברצועה האחורית של הברך, לא צולבת ולא משהו כזה קשוח. אנשים כתבו שגמרתי את הקריירה שם, לא הבנתי איך. שום דבר לא השבית אותי לתקופה ארוכה כמו שחשבו, הכל בסדר. שיחקתי משחקי אימון והייתי כשיר כל הזמן כמעט".
בוא נגיד שלא ככה תכננת להתחיל את הפרק האירופי שלך.
"ממש לא ככה תכנתי להתחיל בחו"ל, רציתי לעשות קריירה, יש שם כדורגל טוב וכסף טוב, אבל לפעמים בחיים אתה מגיע לסיטואציה שאתה לא מתכנן אותה. בכל זאת, אני עדיין במצב טוב, בריא, כשיר, ובדרך לקבוצה אחרת".
רואה את עצמך חוזר לישראל או רוצה להמשיך בחו"ל?
"אני מכוון לחו"ל, ברור, אבל אם לא יסתדר כמו שאני רוצה ואיפה שאני רוצה, אז אשמח לחזור לארץ".
“אף פעם לא הרגשתי לא מוערך בהפועל, מקבל תמיד הודעות מהאוהדים”
כדי לשוב לתקופה של גוטליב במתחם חודורוב, צריך להדגיש. התדמית הקשוחה של הבלם לא נבנתה דרך התקריות הזכורות עם האוהד באימון האחרון שלפני משחק הירידה מול הפועל רעננה, כפי שתועד בלעדית ב-ONE בזמנו, או בעימות עם עמית מלכה שנה וחצי לאחר מכן שנחשף מעל במה זו בנוסף, אלא פשוט בשל האופי שלו.
מי שמעיד על עצמו כאדם סגור ומכונס בתוך עצמו, היה מוכר לבאים ולשבים בוולפסון כמי שמגיע עם הרכב שלו ומחנה אותו בדיוק על הכניסה למתחם, היכן שמצלמת האבטחה תקלוט אותו ויש שיאמרו כדי להיתקל בכמה שפחות אנשים עד הכניסה למתחם. היום, שנה אחרי שעזב את הפועל ת"א בתום ארבע שנים רוויות יצרים, הוא נשמע אחרת לגמרי.
ארבע שנים של מאבקים משפטיים, אימונים לבד בנפרד מהקבוצה, רצון להשתחרר ולצאת לחו"ל שפעם אחר פעם נדחה על ידי המועדון, אוהדים שמחכים מחוץ לאצטדיון אחרי משחקים, קללות, שריקת ובוז בכל נגיעה בכדור ומחיאות כפיים מנגד מהקול השפוי שידע להעריך את התרומה שלו למרות כל הקשיים – הסתיימו במעבר אחד לחו"ל, בדיוק כמו שהוא רצה, מעבר שישנה אותו המון מבחינה מנטלית ושנה לבד מעבר לים שבה הוא למד הרבה על כל מה שקרה לו. השלים, וגם הבין אולי טעות אחת לפחות שעשה, אבל תמיד שלם עם עצמו.
אתה יודע, כלפי חוץ זה נראה שבהפועל התחילו להעריך אותך רק אחרי שעזבת.
"בהפועל לא הרגשתי אף פעם שלא מעריכים אותי, תמיד הייתי מוערך ונתנו לי להרגיש ככה תמיד. בכדורגל הישראלי בכלל או אנשים אחרים זה משהו אחר. בהפועל העריכו".
והאוהדים?
"אני לא מסתכל על זה, אבל תמיד זה ככה. כשמישהו עוזב מתחילים להעריך אותו. אני מקבל הודעות מאוהדי הפועל תמיד".
איך אתה מסכם את התקופה בהפועל? התבגרת שם בכמה שנים טובות.
"ארבע שנים שעברתי בהן הרבה, כן. מאמנים, מה שקרה עם הקהל, בעלים, פשיטת רגל, הרבה דברים. השאלה היא מה לא עברתי בהפועל".
כשאתה מסתכל אחורה על הבלגן שהיה עם האוהדים באותו אימון לפני הירידה, ואתה עוד עולה לשחק וכמעט מציל את הפועל מירידה עם שער כמצטיין על המגרש, מאיפה הבאת את הכוחות האלה?
"באימון עצמו התעצבנתי בגלל ההתנהגות שלהם, לא רציתי לשחק במשחק מול רעננה. אבל ישבתי עם אבא שלי אחרי זה ודיברנו, הוא הרגעי אותי ושיחקתי. במשחק לא חשבתי על שום דבר. זה היה המשחק הכי חשוב בשבילנו, רק זה היה לי בראש, עשיתי הכול כדי שנישאר. אני שמח שקיבלתי את ההחלטה לשחק אז".
איך הרגשת בימים הם שכולם בעצם היו נגדך, מחכים לך מחוץ לאצטדיון רמת גן, נוסעים אחריך, קיבלת ליווי אבטחה עד הבית, בטוח שאלת את עצמך למה היית צריך את זה?
"למה אני צריך? כי יש לי חוזה במועדון וכולם במועדון התנהגו אליי יפה. זה שהיה קומץ שתקף אותי וקילל אותי תמיד זה לא עניין אותי, זה לא הרגיש לי נכון ברמה של לבוא ולהגיד שאני לא רוצה לשחק שם יותר. זה לא צריך למנוע ממני לשחק, אני מקצוען שעושה את העבודה שלי. לא נתתי לזה כל כך הרבה יחס. זה לא היה נעים, אבל זה עבר. ודווקא יש לא מעט אוהדים שתמיד היו בעדי לא משנה מה".
אחר כך אתה יורד עם הפועל ללאומית, מתאמן לבד, קובי רפואה מחזיר אותך משום מקום ומתחילה תנופה גדולה לקראת עליית הליגה. וכל זה כשיש לך הצעות לעבור לקבוצות גדולות לא פחות בצמרת של ליגת העל.
"לא היו לי הצעות שממש רציתי להגיד כן ישר וללכת. זה לא הסתדר עם הפועל, אבל היה לי שם חוזה. כספית לא קיבלתי חוזה אחר שעפתי עליו, אז העדפתי להישאר ולנסות לעלות ליגה".
אמרת בזמנו שהפועל התייחסה אליך "כמו אל סחורה", זה לא היה נראה שאתה בשיא המוטיבציה אחרי שאתה מנהל בוררות מול המועדון.
"שמתי את הכל בצד. הצוות המקצועי התייחס אליי מעולה וזה מה שחשוב, רפואה עזר לי מאוד, עם הבעלים היו לי חילוקי דעות".
במבט לאחור, כל הדברים הפחות נעימים שקרו לך במתחם, עשו לך טוב איפשהו? המעבר לחו"ל שחרר אותך קצת.
"ברור שרוסיה עשתה לי טוב כדי להשתחרר, בגלל זה רציתי לעזוב גם. גם בעניין עם עמית מלכה הקצינו והגזימו, באימונים יש אמוציות ומגיעים לדחיפות לפעמים, זה יכול לקרות. אבל בגלל שזה אני ובגלל שרבתי עם האוהדים עשו מזה משהו אחר".
הרגשת שמחפשים אותך?
"לא הרגשתי שמחפשים אותי, אבל הייתה תחושה שאם זה אדי אז הוא נותן אגרוף והוא מת. יש דברים הרבה יותר גרועים בחדרי הלבשה שקורים".
בגיל 27 עברת מה שכדורגלנים לא עוברים בקריירות שלמות.
"מבחינת בגרות תמיד היה לי אופי בוגר כזה, אבל כן נפשית כל הדברים האלה שקרו בהפועל מחזקים אותך. זה נתן לי חיזוק להמשך".
מה למדת מכל מה שקרה לך בהפועל על עצמך כבן אדם?
"אני חושב שלמדתי שצריך לתת טיפה יותר יחס לקהל ולהיפתח יותר. אני בן אדם סגור. לקהל אני סגור בעיקר, בטבע שלי. אני בא לאימון והולך הביתה ישר, לא אוהב להיפתח, אוהב את השקט".
זה מה שתיקח איתך הלאה?
"כן, הבנתי שצריך להיפתח כי בסך הכל האוהדים מעודדים והקבוצה והשחקנים חשובים להם. אקח את זה איתי לתחנה הבאה, אני אשתדל יותר".