הרבה מעבר לכדורגל: אטאלנטה למען הקהילה

איטליה היא אחת המדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר מווירוס הקורונה, כאשר הנגיף האכזרי הביא למותם של כמעט 35 אלף קרבנות. העיר שחוותה את הטראומה הקשה ביותר היא ברגאמו, עיירה קטנה במחוז לומברדיה, כשלא פחות מ-6000 מתושביה מתו. הערב (שבת, 22:45, חי ב-ONE2) הקבוצה המקומית, אטאלנטה, תשחק בשביל קהילה שלמה, כשתפגוש את האלופה יובנטוס כשניצחון יקרב אותה לכדי 6 נקודות בלבד מהמוליכה, מי יודע – אולי בדרך להיות “לסטר 2.0”, רק עם סיפור הרבה יותר מרגש שעוטף את החבילה. 

כאמור, לאטאלנטה, המכונה “האלה” על שם האלה “אטאלנטה” מהמיתולוגיה היוונית, יש הזדמנות חסרת תקדים לעשות היסטוריה. הקבוצה הזאת, שפרצה לתודעה בעונה שעברה עם כדורגל סוחף תחת הדרכתו של ג’אן פיירו גספריני שהוביל אותה להופעה היסטורית בליגת האלופות ולהעפלה סנסציונית לרבע הגמר בעונת הבכורה שלה במפעל, סחפה אחריה בשנה האחרונה אוהדי כדורגל גם מחוץ לגבולות לומברדיה והעיירה הקטנה, בעיקר בזכות הכדורגל האטרקטיבי שלה. 

שחקני אטאלנטה חוגגים (רויטרס)

ומי היה מאמין שדווקא ג’אן פיירו גספריני יהיה האיש שאחראי על המכונה המשומנת בשחור-כחול. המאמן בן ה-62, שהוביל בעברו בעיקר קבוצות קטנות באיטליה פרט לקדנציה לא מוצלחת במיוחד באינטר ב-2011, הוא מאמן שמאפשר לשחקנים שלו פשוט ליהנות על כר הדשא. גם הוא, כמו לא מעט מאמנים בארץ המגף דוגל בשיטת שלושת הבלמים, כשאצלו, מלבד השלישייה האחורית, כולם עסוקים בדבר אחד – התקפה. התוצרת? 85 שערי ליגה עליהם אחראיים 14 שחקנים שונים ושימו לב לנתון המטורף באמת – לא פחות מ-3 שביעיות שהקבוצה הזאת הפציצה העונה. מדהים. 

עושה רושם שמאז החזרה מפגרת הקורונה הארוכה, באטאלנטה חשו צורך כלשהו “לפצות” את הקהילה. הסיבה – אותו רבע הגמר הראשון מול ולנסיה בסן סירו, בו חגגו השחקנים של גספריני עם 0:4 ענק וגרמו לרבבות האוהדים להתחבק ולהתנשק ביציעי האצטדיון המילאנזי ולצערם – גם להידבק בקורונה. אותו משחק מכונה עד היום כ”משחק הקורונה”, שכן באיטליה בטוחים שהאקפט שלו על העלייה בהדבקה היה קטלני במיוחד, שכן גם מאמן הקבוצה והשוער גוליני נדבקו בנגיף במהלך הפגרה. יש שיגידו שאולי זו הסיבה שהשחקנים של גספריני יצאו מהפגרה כמו מתוך לוע של תותח ועומדים על מאזן מושלם של שישה ניצחונות ו-15 שערי זכות. 

ג'אן פיירו גספריני (רויטרס)

אין אדם בברגאמו שלא אוהד את אטאלנטה. הקבוצה הזאת מחוברת לקהילה שלה בצורה יוצאת דופן, אפילו בהשוואה לערים קטנות אחרות שבהן הכדורגל תופס מקום מרכזי בחברה. רק להמחשה – כל תינוק שנולד נעטף בבגדי הקבוצה עוד בבית החולים המקומי, מה שמלמד על הקשר ההדוק בין המועדון לתושבים. 

נחזור לכדורגל. אטאלנטה היא קבוצה עם כלים התקפיים בכל חלקי המגרש, לא רק בהתקפה. 16 שערים מתוך ה-85 שהבקיעה הגיעו משחקני הגנה, כשמעל כולם נמצא המגן/קיצוני השמאלי, רובין גוזנס, שמצא את הרשת 9 פעמים העונה. בחלק הקדמי גספריני נהנה מאין סוף כישרון. את יוסיפ איליצ’יץ’, שכיכב גם כאן בארץ הקודש במדי נבחרת סלובניה כולם מכירים, אך חוץ ממנו בהתקפה מככבים צמד הקולומביאנים – דובאן סאפטה ולואיס מוריאל, שכבשו ביחד העונה 31 שערים ביחד (14 ו-17 בהתאמה). 

הערב, כל העיניים בברגאמו תהיינה נשואות למקום אחד – האליאנץ סטאדיום בטורינו. אטאלנטה תגיע למשחק חוץ מול יובנטוס, שנמצאת בכושר לא פחות טוב ממנה ונראית נהדר בשבועות האחרונים. הסיכויים אמנם לא לטובתה, שכן גם ניצחון על האלופה, כפי מה שכבר עשתה אשתקד, יקרב אותה רק 6 נקודות למוליכה כשנותרו עוד 21 בקופה, אך מי יודע, אולי עם קצת מזל והמון לב ונשמה, היא תצליח לרגש אומה שלמה. 

שחקני אטאלנטה. כבר ניצחו את האלופה (רויטרס)