איך שהזמן רץ. אולסי פרי, מגדולי השחקנים של מכבי תל אביב בכל הזמנים, חוגג 70. לרגל ציון הדרך המרשים, אגדת העבר העניק ראיון לאתר הרשמי של הצהובים וסיפר על ההגעה למועדון, העברית, סיפור העוגות, החיבור לקהל והקבוצה בימים אלה תחת יאניס ספרופולוס.
תחילה פרי השיב לגבי רמת העברית שלו: "על הפנים. אני מבין היטב, אבל דיבור... מעולם לא הצלחתי. הלכתי לאולפן, אני עדיין בכתה ב'. אי אפשר באמת ללמוד לדבר עברית בתל אביב, כולם פה מדברים אנגלית".
Video Player is loading.
Current Time 0:00
Duration -:-
Remaining Time -0:00
This is a modal window.
The media could not be loaded, either because the server or network failed or because the format is not supported.
Beginning of dialog window. Escape will cancel and close the window.
End of dialog window.
ההגעה למכבי ת”א: “באותו זמן שיחקתי בליגת הקיץ של המקצוענים בניו יורק. ניצחנו במשחק ואחריו שמלוק נכנס לתוך חדר ההלבשה ואמר: 'שמי שמלוק, אני מישראל ואני מחפש שחקן. אבל יש שני דברים: ראשית, אנחנו צריכים רק שחקן לשישה משחקים. אנחנו משחקים בגביע אירופה 25 שנים ועדיין לא עברנו את הסיבוב הראשון. שנית, המאמן צריך לראות אותך'. לא היה לי אכפת, הייתי מוכן לצאת לדרך. מכבי הייתה בטורניר הכנה באמסטרדם ונסעתי לשם. כשהיינו באמסטרדם דלת המעלית נפתחה, שחקן יצא ממנה בגובה 2.12 מטרים וברוחב כזה (מראה עם הידיים). ידעתי שמכבי לא הביאה עוד שחקן ברגע האחרון להסתכל עליו..הייתי אמור לטוס לישראל בבוקר וזה הוציא ממני את כל האוויר. הוא נכנס והתיישב".
סיפור העוגות: "נכנסה גברת עם עוגות שהספיקו בדיוק לאנשים שהיו בחדר. הוא לקח 4 עוגות. זה הסיפור, בחרו בי בגלל העוגות ולא בגלל הכשרון שלי. כשהוא לקח ארבע עוגות רלף ראה שהוא לא חושב על השחקנים האחרים וזה הקסם של רלף. הוא הרגיש שהייתי שחקן קבוצתי, שחשבתי על כל היתר. הבחור לקח את ארבע העוגות ואני קיבלתי את העבודה. קראו לו פלויד אלן, לעולם לא אשכח את השם. אחר כך לא ראיתי אותו ומעולם לא שמעתי עליו שוב. הגעתי לישראל ועברנו את הסיבוב הראשון. אחר כך שיחקנו מול צסק"א, אני עדיין לא מאמין איך ניצחנו את צסק"א. עדיין מדברים על זה. ואז, חודש וחצי אחר כך, זכינו בגביע אירופה והחיים שלי השתנו. השתנו לחלוטין".
שמלוק מחרובסקי ואולסי פרי (צילום מסך)ההצלחה במכבי ת”א: "כשהגענו לישראל והתחלנו להתאמן, התרשמתי מאוד מרוח הלחימה שהייתה לכל אחד מהשחקנים - מוטי, מיקי, בוב גריפין... האימונים שלנו לא היו פתוחים, כי בכל רגע הייתה יכולה להתפתח תגרה. כולם רצו לנצח. זה מה שאהבתי - כולם רצו לנצח ולא אכפת אם זה אימון או משחק - כולם רצו לנצח! ה-DNA של מכבי בנוי מרוח, ניצחונות ואהבה לקבוצה. מה יוצר את האהבה הזאת למכבי? רוח הלחימה, (המרכיב של) לעולם לא לוותר. תמיד להמשיך. כמה משחקים ניצחנו שכולם כבר חשבו שהם גמורים באולם הזה מעבר לרחוב? זה מה שהאנשים מעריכים, לעולם לא ויתרנו".
החיבור לקהל הצהוב: "הם לא ייאמנו, האוהדים שלנו לא ייאמנו. אני לא האמנתי כמה אוהדים היו נוסעים איתנו למשחקי חוץ. לא ייאמן. זאת חוויה, לדעתי אף קבוצה אחרת באירופה מקבלת כזה ליווי של אוהדים כמו מכבי. בשום מקום אין כזה דבר, בשום מקום".
הקבוצה בשנתיים האחרונות: “אהבתי מאוד את מכבי של יאניס, רוח הלחימה חזרה וכולם נאבקו יחד. אמרתי לשחקנים בתחילת השנה שלנצח בבית זה הכי חשוב. אם בבית תמיד מנצחים, אז תורידו את זה מהשולחן ורק צריך להוסיף 3-4 ניצחונות בחוץ ואתה בפלייאוף. השנה הרגשתי שזה בדיוק מה שעשינו ולדעתי היינו מגיעים לפיינל פור. ושם כבר הכל יכול לקרות".
שחקני מכבי ת"א חוגגים (רדאד ג'בארה)לאן הקבוצה צריכה לשאוף: "את היחד, שכולם באותו ראש. זה המפתח, שכולם יהיו על אותו דף - לזכות בגביע אירופה. זה ה-דבר. זה מה שהכי חשוב. האליפות חשובה, אבל אליפות אירופה זה משהו אחר. זה לא ייאמן".
תפריט נגישות
ניגודיות עדינה
מונוכרום
הדגשת קישורים
חסימת אנימציה
פונט קריא
סגור
איפוס הגדרות נגישות
להורדת מודול נגישות חינם