אחרי 30 שנה ומגפה: כך קלופ הושיע את ליברפול

ב-9 באוקטובר 2015, יורגן קלופ הוצג בליברפול. הוא הבטיח שבתוך 4 שנים הוא יישב באותו מקום, אחרי זכייה בתואר אחד לפחות. המייטי רדס היו בתקופת שפל, האוהדים למודי האכזבות, חיפשו כל שביב תקווה להיאחז בו. “אני מבקש ממכם רק דבר אחד. בואו נהפוך מספקנים – למאמינים”, אמר המאמן הגרמני. היום, אוהדי ליברפול הפכו סופית למאמינים הגדולים ביותר בעולם.

אחרי שמנצ’סטר סיטי כשלה לנצח את צ’לסי, המשימה הגדולה ביותר של המאמן הושלמה. אחרי 30 שנה ומגפה של פעם ב-100 שנה שמרטה את העצבים לכל אוהד ליברפול בעולם, האליפות סוף סוף חזרה לאנפילד. בעונה שעברה האדומים זכו כזכור בליגת האלופות, עבור מועדונים רבים ההישג הגדול ביותר בכדורגל, אך כפי שסטיבן ג’רארד אמר לפני כשבוע, “האליפות הפכה לאובססיה בליברפול”, וזה בדיוק היה אחד המכשולים הכי גדולים איתם יורגן קלופ היה צריך להתמודד. 

הכל בגישה

כדי להבין עד כמה המהפכה של יורגן קלופ גדולה, צריך לחזור אחורה ולזכור איזו קבוצה הוא קיבל לידיו. אחרי שכמעט זכתה באליפות בעונת 2013/14, ליברפול, שאיבדה את לואיס סוארס ובהמשך גם את ראחים סטרלינג, פשוט התרסקה תחת ברנדון רוג’רס. זה התחיל עם סיום עונה מחפיר בעונת 2014/15 (כולל 6:1 לסטוק במשחק האחרון של סטיבן ג’רארד), והמשיך עם פתיחת העונה שלאחר מכן עם 12 נקודות משמונה מחזורים. תיקו 2:2 נגד אברטון ב-4 באוקטובר הכריע את הכף. רוג’רס פוטר. ארבעה ימים לאחר מכן, קלופ מונה.

התקופה הראשונה של קלופ בליברפול התאפיינה בדיוק במה שאפשר היה לצפות ממנו. גגנפרסינג, כדורגל ‘רוק אנד רול’ ומשחקים שנגמרו בתוצאות מטורפות. בעונה הראשונה שלו, שהתחילה כאמור באוקטובר, ליברפול סיימה במקום השמיני בפרמייר ליג, אבל עלתה לגמר הליגה האירופית, כשבדרך היא מנצחת 3:4 בלתי נשכח את דורטמונד. בגמר קלופ והאדומים אמנם הפסידו לסביליה, אבל זה היה סימן לבאות.

יורגן קלופ במסיבת העיתונאים הראשונה כמאמן ליברפול (רויטרס)

בעונת 2016/17, קלופ צירף את בין היתר את סאדיו מאנה, ג’ורג’יניו ווינאלדום וג’ואל מאטיפ, והתחיל לבנות את הבסיס לליברפול הגדולה שאנחנו רואים בימים אלו. אוהדי ליברפול, כזכור, ספקנים גדולים באותה תקופה, ביקרו לא מעט את מדיניות הרכש של המאמן הגרמני. הם שיוועו לשמות גדולים, כוכבים בסכומי עתק. למרות שהחזיר את ליברפול לטופ 4 בעונה הזאת, ליברפול עדיין לא הצליחה להוות פקטור של ממש במאבק על האליפות. היו גם מי שהשוו את המאזן של קלופ לזה של ברנדן רוג’רס, וטענו שהוא לא קידם את הקבוצה. אבל בליברפול היו סבלניים. הם ידעו שההצלחה תגיע.

בקיץ, אוהדי האדומים שוב ציפו לרכש מפוצץ, אך קיבלו את מוחמד סלאח, חלוץ רומא שהיה זכור בעיקר בשל הכשלון בצ’לסי, אנדי רוברטסון, מגן סקוטי אלמוני מהאל, ואלכס אוקסלייד צ’מברליין, הקשר האנגלי שבעבר היה הבטחה גדולה, והגיע אחרי תקופה רעה מאוד בארסנל. היום בדיעבד אנחנו יודעים שאותו קיץ שינה את פניה של ליברפול והפך אותה לחלק גדול מהקבוצה שהיא היום.

יורגן קלופ על כר הדשא באנפילד (רויטרס)

הסטירה נגד ריאל מדריד ששינתה את קלופ

בעונת 2017/18, ליברפול הציגה את הכדורגל עליו אוהדיה חלמו כשהגרמני חתם בקבוצה. כדורגל התקפי, סוחף, עם תצוגות בלתי נשכחות כולל 3:4 על מנצ’סטר סיטי בליגה, במשחק בו הובילה כבר 1:4. כל משחק של האדומים היה קרנבל של כדורגל, משני צידי המגרש. המייטי רדס כבשו כמות מדהימה של 84 שערים, אבל ספגו גם 38. בליגה, הם שוב לא היוו פקטור במאבק על האליפות, אבל באירופה, הכל היה שונה.

אבל אם החתימה של יורגן קלופ היא הרגע הכי חשוב במסע הזה של ליברפול, בינואר של אותה עונה הגיע אולי הרגע השני המשמעותי ביותר. רבים שכחו זאת, אבל פיליפה קוטיניו נחשב באותה תקופה עדיין לכוכב הכי גדול של האדומים, ואחרי חיזורים בלתי פוסקים, ברצלונה הצליחה לשים את ידה על פיליפה קוטיניו, תמורת כ-140 מיליון יורו. חלק גדול מאוהדי ליברפול הרגישו כי הרוח יצאה מהמפרשים. דווקא באחת התקופות הטובות ביותר של הקבוצה, היא שוב מאבדת את אחת השחקנים הכי טובים שלה.

קוטיניו מוצג בברצלונה (רויטרס)

אבל באותו חלון ההעברות, קרה משהו אחר. חשוב הרבה יותר. ליברפול החליטה להפוך את וירג’יל ואן דייק, בלמה ההולנדי של סאות’המפטון, לבלם היקר בכל הזמנים. היא שילמה עליו כ-75 מיליון יורו. כנראה שגם האופטימיים הגדולים ביותר לא שיערו את מה שיקרה לקבוצה מהרגע בו ההולנדי הענק הגיע.

אז בזמן שבליגה היא גילתה חוסר יציבות, באירופה, הכדורגל של קלופ הוכיח את עצמו. מוחמד סלאח, סאדיו מאנה ורוברטו פירמינו השכיחו מהר מאוד את עזיבתו של קוטיניו. תצוגות כמו 0:3 נגד מנצ’סטר סיטי ו-2:5 על רומא, נכנסו לפנתאון של הערבים האירופיים באנפילד, וב-26 במאי, עשרות אלפי אוהדי ליברפול צבעו את אצטדיון האולימפסקי בקייב באדום, בגמר ליגת האלופות נגד ריאל מדריד.

וירג'יל ואן דייק מוצג בליברפול (רויטרס)

את מה שקרה באותו משחק אפשר לתאר רק כטרגדיה ספורטיבית. מוחמד סלאח, בעונתו הטובה ביותר בקריירה, פרק את הכתף כבר במהלך המחצית הראשונה ויצא בדמעות מהמגרש. כל מי שהיה באצטדיון (כולל כותב שורות אלו), לא יכל שלא לחוש את ההלם ביציעים. התלות של ליברפול במצרי באותה תקופה הייתה מוחלטת. ההמשך ידוע, ושתי טעויות בלתי נתפסות של לוריס קריוס, סידרו לריאל מדריד 1:3 וזכייה שלישית ברציפות. לא בטוח אם מישהו מהאוהדים האנגלים חשב שהוא ישוב למעמד הזה שנה לאחר מכן. 

מי שכן האמין, כהרגלו, הוא יורגן קלופ. בסרטון בלתי נשכח שהופץ ברשתות אחרי אותו הפסד, נראה המאמן הגרמני רוקד עם אוהדי ליברפול ושר בשמחה “רצינו את הגביע האירופי, אבל לריאל מדריד היה את כל המזל. נשוב לקחת אותו בעונה הבאה”. הוא עמד בהבטחה שלו.

לוריס קאריוס (רויטרס)

החתיכה החסרה בפאזל

מועדונים רבים היו נשברים אחרי מה שקרה בקייב נגד ריאל, אבל לא ליברפול של יורגן קלופ. פאביניו נרכש מיד לאחר המשחק, ובקיץ, המאמן שם את ידיו על מי שישלים את הפאזל שלו. אליסון בקר מרומא. הקבוצה שהייתה ידועה בתור “פרארי בהתקפה וגרוטאה בהגנה”, הפכה לפרארי בכל חלקי המגרש. עונת 18/19 הייתה הטובה בתולדות ליברפול מבחינת מאזן הנקודות בליגה, עם 97, אבל סיטי השיגה נקודה אחת יותר. את הגביע עם האוזניים הגדולות האדומים החזירו לאנפילד, אחרי שבדרך מחקו פיגור 3:0 נגד ברצלונה.

אבל משהו היה חסר. כל מי שאוהד את ליברפול ומכיר את ליברפול באמת, מבין שהכל היה הקדמה לדבר האמיתי. קלופ המשיך לשדר אמונה בקבוצה שלו, ויתר על רכש משמעותי בקיץ האחרון, ומהרגע הראשון של העונה, עם ה-1:4 על נוריץ’, היה ברור לאן העונה הזאת הולכת. המייטי רדס למעשה היו אלופים כבר אחרי מחזורי חג המולד, אבל היה להם עוד משבר אחד להתמודד איתו.

אליסון ו-וירג'יל ואן דייק (רויטרס)

כי האוהדים באנפילד באמת עברו הכל ב-30 השנה האחרונות. הפסדים כואבים, טרגדיות ספורטיביות, ובעיקר המון המון אכזבות. וכשהם היו הכי קרובים שרק אפשר להניח את היד על הפרס הכי גדול, קרה דבר אחד נוסף. מגפה של פעם ב-100 שנה, שאיימה לבטל את העונה. אבל הכדורגל חזר, וליברפול השלימה את המשימה. וגם אם זה ללא קהל, לאף אחד עכשיו זה כבר לא באמת אכפת.

כי אליפות הפרמיירליג הפכה למשהו מיתי, כמעט בלתי מושג. היא תמיד הייתה שם ברקע כמו קוף ענק שיושב על הכתפיים לכל מי שעולה על הדשא באנפילד במדים האדומים. מאמינים רבים ניסו, עשרות שחקנים הבטיחו. מאות מיליוני פאונדים נשפכו. אבל גרמני אחד, עם כובע, משקפיים, וחיוך רחב, היה זה שעמד במשימה. יורגן קלופ הוא הדמות הכי חשובה ב-30 השנה האחרונות, באחד המועדונים הכי חשובים בעולם.

ג'ורדן הנדרסון ויורגן קלופ מתחבקים (רויטרס)

העתיד נראה מבטיח

כשמסתכלים על הסגל ועל השלד של ליברפול, נראה שרובו אמור להוביל את האדומים גם בשנים הקרובות. אף אחד משחקני ההרכב של האדומים עדיין לא הגיע לגיל 30, וכמעט כולם מחזיקים בחוזים ארוכי טווח. כעת, מגיע קיץ מאתגר במיוחד עבור קלופ. בהנחה שבחוליית ההגנה שלו שכוללת את אליסון, ואן דייק, גומז/מאטיפ, ארנולד ורוברטסון הוא לא נוגע, הגרמני יצטרך לקבל לא מעט החלטות קשות בחלק  הקדמי.

משבר הקורונה וההשלכות הכלכליות שלו ייפגעו כנראה באדומים. על וטימו ורנר הנהדר, ליברפול ויתרה בעיקר בגלל סיבות כספיות וצריך יהיה לראות כיצד היא תרענן את עצמה, כי העייפות והשובע התחילו להופיע עוד לפני הפגרה, בעיקר בהדחה נגד אתלטיקו מדריד בשמינית גמר ליגת האלופות.

טרנט אלכסנדר ארנולד חוגג (רויטרס)

מאז עזיבתו של פיליפה קוטיניו, ליברפול משחקת ללא קשר יוצר משחק אמיתי. זה הוכיח את עצמו ובגדול בשנתיים האחרונות, אך השאלה היא האם קישור שמורכב מפאביניו, ג’ורדן הנדרסון וג’ורג’יניו ווינאלדום, לא הוציא מעצמו את המקסימום האפשרי, ואף מעבר לכך. נאבי קייטה היה אמור להיות זה שמספק את הברק והיצירתיות, אבל פרט לכמה רגעים בודדים בהם נצץ, היה פצוע לאורך רוב השנתיים האחרונות ולא סיפק את הסחורה. המאמן יהיה חייב להחליט על עתידו של הקשר שנרכש עם ציפיות אדירות תמורת כ-50 מיליון יורו. אם הוא מאמין בו, הוא חייב יהיה לקבל את המושכות.

אבל עם קלופ על הקווים, אוהדי ליברפול לא מפחדים משום דבר. לסגל של האדומים יש עוד הרבה שנים לרוץ ביחד, ותסמכו על המאמן שיידע לבצע את השינויים הנדרשים. אם בעבר הפן המנטלי והפסיכולוגי הכריע פעמים רבות את המועדון הזה, נראה שכעת, כשהוסרה ה”קללה” האחרונה והקוף האחרון ירד מהגב, אין שום סיבה שהעשור הקרוב לא יהיה העשור של הקבוצה מאנפילד.

תחגגו אוהדי ליברפול, תחגגו. הרווחתם את זה ביושר.

אוהדי ליברפול (רדאד ג'בארה)