בפעם ה-24 בתולדות המועדון – מכבי תל אביב אלופת המדינה, כאשר זו השנה השנייה ברציפות שהיא חוגגת את התואר תחת הדרכתו של ולדימיר איביץ’. הקבוצה מקריית שלום רשמה לא מעט ציוני דרך ב-8 השנים האחרונות בהן זכתה חמש פעמים באליפות, אך אם בשלוש הראשונות מי שנחשב לכוכב הגדול הוא ערן זהבי, הרי שבשנתיים האחרונות הקרדיט שייך למאמן הסרבי שאינו מאמין בכוכבים והעמיד קבוצה ממושמעת טקטית שעובדת יחד. המונח “כל מטאטא יורה” מתחבר באופן מושלם לעונה הנוכחית של איביץ’ על הקווים. לא משנה מי שיחק או המערך איתו עלה, הסרבי יצא עם ידו על העליונה באחת האליפויות הכי חד צדדיות שראינו בכדורגל הישראלי.
מכבי ת”א של השנתיים האחרונות היא קבוצה בצלמו ובדמותו של המאמן שלה. לא תמיד נוצץ, לעיתים משעמם, אך תמיד עושה את העבודה. אחרי העונה שעברה שהסתיימה באליפות חלקה עם הפסד ליגה בודד שהגיע לאחר שהתואר כבר הובטח, קשה היה לדמיין שהצהובים יוכלו לשחזר את היכולת, אך איביץ’ ידע לשמור על רעב השחקנים ושוב להשכיח לחלוטין את עונש הפייר פליי בו מצוי המועדון. עם סגל שמתבסס על שחקנים שגדלו בקריית שלום, רוטציה שתמיד עבדה לטובת הסרבי ומשמעת שטרם ראינו בכדורגל הישראלי, איביץ’ לקח את מכבי לעונה שוברת שיאים שנחתמה באליפות שנייה ברציפות שלו על הקווים, כשלליגת העל לא הייתה תשובה לעליונות הצהובה.
גם אוסקר גארסיה ופאולו סוזה הביאו אליפויות למכבי ת”א בעשור האחרון, ויש שיגידו בצורה משכנעת יותר לפחות בכל הנוגע ליכולת, בעוד פאקו אייסטראן חתם עונה עם טרבל היסטורי, אולם אף אחד מאותם מאמנים שהגיעו לקבוצה בשנים האלה לא הציגו את העליונות שהביא עמו הסרבי ששלט בכדורגל הישראלי ביד רמה.
אותם מאמנים גם לא נשארו מעבר לעונה אחת ולכל אחד מהם הגיע בתום העונה מחליף. איביץ’ היחיד מבין הזרים שהגיעו מאז 2012 שהמשיך מעבר לעונה אחת והצליח לשמר את ההצלחה בצורה כמעט זהה לגמרי, ובשל כך במקרה שלו – עושה רושם שלצהובים יהיה קשה מאוד הפעם למצוא מחליף שימשיך את מה שעשה על הקווים.
טענות על כך שהליגה חלשה ושהכדורגל של מכבי ת”א לא מלהיב הן דבר שבשגרה בשנתיים האחרונות, אך על פרט מדהים אחד אי אפשר להתווכח – מאז הגיע באוגוסט 2018, איביץ’ ספג הפסד ליגה בודד ב-69 משחקים. כאמור, אותו ה-3:2 שנחלו שחקניו לבני יהודה הגיע במחזור השביעי של הפלייאוף העליון בעונה הקודמת, אחרי שהצהובים כבר הבטיחו את הזכייה באליפות. רעשי רקע וביקורות? לא אצל הסרבי.
הנתונים שרשמה מכבי ת”א מדהימים בכל קנה מידה וממחישים עוד יותר את המשמעת של איביץ’, שבדרכו שלו – הביא את המועדון לגבהים שלא נראו בכדורגל הישראלי ועל אף שהכדורגל לא היה מבריק כל הזמן, החוזקה של הצהובים וניהול המשחק של איביץ’ הצליחו להפוך את הקבוצה ליעילה יותר מתמיד.
בעונה שעברה, כשהפער עמד על 31 נקודות ממכבי חיפה השנייה בתום העונה, מאזן השערים עמד על 77:17. העונה, לאחר 33 משחקים, המאזן עומד על 61:8. ההגנה הצהובים, על אף שהוחלפה כמעט לגמרי מהעונה שעברה לזו הנוכחית, שמרה על חומת הברזל וספגה מקיץ 2018 ועד עתה רק 25 שערי חובה.
כמה שונה ההגנה? בעונת 2019/20 החלק האחורי של מכבי ת”א כלל את פרדראג ראיקוביץ’ בשער, שרן ייני ושחר פיבן במרכז ההגנה ואלי דסה ואנריק סבוריט היו המגנים. רק הספרדי נותר בהרכב הפותח בעונה הנוכחית, בעוד איתן טיבי וז’איר אמאדור, שישבו בעיקר על הספסל בעונה שעברה, חזרו להרכב והציגו יכולת משובחת. גם בעמדת השוער הצהובים צריכים היו למלא את החלל שהותיר הסרבי שעבר לריימס והנחיתו את אנדראס יאניוטיס, אך לאחר שלא הרשים בפתיחת העונה איבד את אפודת השוער לדניאל טננבאום שהיה רק שלישי ברוטציה בין הקורות – ושבר שיאים שספק אם חלם עליהם.
כל שינוי שביצע איביץ’ העונה התברר כבינגו. עם פתיחת הפלייאוף העליון במשחק החזרה מפגרת הקורונה הכפויה מול הפועל חיפה בחר הסרבי לפתוח ב-11 עם מתן חוזז על חשבונו של יונתן כהן – וזה השיב עם שער ויכולת מצוינת. חוזז המשיך לקבל את הקרדיט גם במשחק הבא מול מכבי חיפה וגם שם גמל למאמנו על הקרדיט עם כיבוש.
לא מעט פעמים במהלך העונה הורמו גבות כאשר פורסם ההרכב של הצהובים למשחק, כאשר דווקא אלו שכיכבו רק שבוע קודם לכן ונחשבו כ”באנקרים” מצאו עצמם על הספסל ואף מחוץ לסגל של איביץ’. ברוב הפעמים הסרבי היה זה שצחק אחרון ומי שקיבל את חולצת ההרכב גם החזיר לו על כך. השיטה של איביץ’ דוגלת בכך שאין כוכבים ומי שיעבוד יותר באימונים – ירוויח.
פעם אחר פעם נשאל איביץ’ על סוגיית בחירת ההרכב והרוטציה הרחבה שהוא מבצע משבוע לשבוע וזאת למרות העובדה שהקבוצה משחקת רק במפעל אחד. “אני עוקב אחרי השחקנים במשך כל השבוע וכשאני רואה שמישהו נלחם על מקומו ועובד קשה בשביל זה”, אמר הסרבי לאחרונה, וכשנשאל באשר לקרדיט למתן חוזז הוסיף: “הוא היה 4 ברוטציה ועכשיו אולי ראשון”. הדבר מספר למעשה את סיפורו של איביץ’ שאינו מאמין ב”כוכבים” אלא רק במשמעת ועבודה קשה, וזה עבד לו בצורה חלקה בשנתיים האלו.
במשחקים מול הפועל באר שבע ובצמד המפגשים בדרבי נגד הפועל תל אביב הצהובים סבלו מלא מעט חוסרים ואיביץ’ בחר לשנות מערך ולשחק עם שלושה בלמים. היכולת לא הייתה מבריקה בלשון המעטה בעיקר מול הדרומיים ב-1:1, אך בדרבי של העיר יצא עם ידו על העליונה בדרך ל-0:2 ולמרות 72 דקות חלשות מאוד מצד הצהובים, איביץ’ המשיך לדבוק במערך ולא שינה אותו עד לסיום. אגב, באותו המשחק מול החבורה של ניר קלינגר עלה מאמן מכבי עם אבי ריקן שכבש, הכניס כמחליף את אילון אלמוג שהחזיר עם שער ובישול וגם דור פרץ שעלה מהספסל דאג לסיים כמבשל השער האחרון. עושה רושם שהכול הולך למאמן הסרבי.
בסיום הדרבי כשנשאל מדוע שיחק עם שלושה בלמים, ענה איביץ’: “כי אני יכול”. אולי המשפט הזה מסמל את השנתיים של המאמן בקריית שלום וכן את העדפה של המועדון במאמן זר. לא מעט פעמים בחר איביץ’ להפתיע בהרכב ובמערך וברוב הפעמים היה גם זה שחגג בסוף. המאמן דבק בשיטה ובדרך שלו והיכולת שלו להביא את שחקניו לכדי משמעת מוחלטת במגרש היא דבר שלא היה בשגרה בנוף הכדורגל בישראל.
אז נכון, ההצלחה של איביץ’ הייתה כבירה בליגה אך לא הצליחה במפעלים האירופיים כאשר במשך שנתיים הצהובים עפו עוד בתחילת הקיץ, וגם בגביע המדינה מכבי ת”א ידעה אכזבות בשנתיים האחרונות, אך ספק אם מישהו מהקהל הצהוב לא היה קונה תסריט שכזה עם שליטה כה מוחלטת בליגת העל. אם בסופו של דבר יישאר המאמן בתפקידו, דבר שלא נראה סביר נכון לעתה, הוא ינסה לעשות את קפיצת המדרגה בזירה האירופית וכן לתקן את הרושם ממפעל הגביע, בדרך שלו.