ב-21 במאי, 2017, דרך ברונו סוריאנו בפעם האחרונה על כר הדשא בליגה הספרדית. קפטן ויאיריאל ואחד השחקנים הגדולים בתולדותיה, ניצח עם קבוצתו 1:3 את ולנסיה בדרבי של המחוז אך מאז לא שב אל הדשא. הוא סבל מכאבים בברכו ולא הצליח לחזור. בפגרה של העונה הבאה עבר שיקום, אך הוא הסתבך אחרי פציעה שספג בשריר השוק.
ברונו, אז בן 33, המשיך לנסות לחזור אך אותה פציעה טורדנית באזור השוק ועקב אכילס, לא עזבה אותו. במשך ארבעה חודשים התמודד איתה עד שבחודש נובמבר של 2017, סבל מפציעה קשה בברך אותה ספג במהלך אימוני השיקום שלו ובכך סיים את העונה בלי לראות דקה.
הוא החמיץ את כל עונת 2017/18, ניסה לחזור ב-2018/19, אך גם הניסיון הזה כשל. אחרי שנתיים בחוץ, את העונה הזו הוא החל עם אימונים במדי ויאריאל והיה אופטימי כי הוא יוכל לקבל דקות, אלא שהכאבים לא פסקו. כל זאת, עד מגפת הקורונה. בחודש מרץ הליגה הספרדית נעצרה, ברונו המשיך להתאמן בביתו וב-3 במאי דיווח כי הוא בסדר. מאז החזרה לאימונים פרטניים, הצליח להשלים את כולם.
בהמשך, הצטרף לאימונים מלאים עם קבוצתו. שלוש שנים מלאות חלפו עוד בזמן שהקבוצות חיכו לחידוש העונה ואמש (שני), בדיוק שלוש שנים, חודש ויום אחרי הופעתו האחרונה, ברונו חזר אל כר הדשא. הוא נכנס כמחליף ב-2:2 המותח בין ויאריאל לסביליה שנאבקות על מקום בליגת האלופות ואומנם כניסתו הייתה בדקה ה-88, אך זהו אחד הרגעים המדוברים ביותר בספרד בבוקר שאחרי.
“אני פשוט לא יודע מה להגיד”, ניסה ברונו הנרגש להסביר את מה שעובר עליו כשהוא כבר בן 36. “אני מאוד שמח כמובן, ניסיתי לחזור לשחק עם הקבוצה כל כך הרבה פעמים, אבל לא הצלחתי. עברתי הרבה ימים לא פשוטים בכלל. היו זמנים קשים. היה כבר שלב שבו חשבתי שהדבר הטוב ביותר עבורי ועבור המשפחה שלי יהיה לפרוש, כי האכזבות היו רבות מדי ותכופות מדי. במשך שלוש שנים, לחטוף כל פעם מכות, זה לא קל. אבל אני שמח שזה מאחורי ועכשיו אני פה כדי לנסות לעזור לקבוצה עד הסוף. אם זה יהיה לחמש דקות בכל משחק או לחמש שניות”.
המאמן, חאבי קאייחה, הוסיף בנושא הזה: “אלו החדשות הטובות ביותר של השנה הזו. לראות את ברונו משחק אחרי כל מה שקרה לו ומה שהוא חווה, אלו החדשות הכי טובות שיש בכדורגל. אני מאוד שמח. בירכתי אותו אחרי המשחק כי זה הגיע לו. הוא יעזור לנו. זה שחקן ששולט במשחק, אך גם יודע להכריע אותו כשצמוד. אני בטוח שיהיה לו חלק חשוב עד לסיום העונה. אני נרגש מאוד מהסיפור שלו. כשאתה חי יום יום עם השחקנים ואתה רואה מה הם עוברים, אי אפשר שלא להתרגש. ראיתי אותו מנסה להחלים שוב ושוב ולא מצליח. אז עכשיו הרגע הזה הוא רגע של אושר גדול. היו הרבה חודשים שבהם הוא כמעט ויתר, אך היה בו כוח להמשיך כדי שאנחנו נוכל ליהנות ממנו שוב. הוא שחקן מיוחד”.