מהפכות ושיאים: התחנות של מכבי בדרך לאליפות

הפעם זה לקח קצת יותר זמן, אבל כולנו ידענו שזה יגיע וכעת זה הפך לרשמי – מכבי ת"א אלופת ישראל בפעם ה-24 בתולדותיה והשנייה ברציפות. תודו שהופתעתם. רגע אחרי שהצהובים הבטיחו עוד תואר והמשיכו את השליטה האבסולוטית בכדורגלנו שלנו, הגיע הזמן לדבר שאנחנו אוהבים יותר מכל – שלב הסיכומים. מההדחה הכואבת מאירופה, דרך שיא הרשתות הנקיות הבלתי נתפס, המפלה מול אום אל פאחם, ה-3:4 הבלתי נשכח במשחק העונה וכן – גם פרשת הכדורגלנים והקטינות שהסעירה את המדינה. ONE  עם כל התחנות של ה"חיילים של ולדימיר איביץ'" בדרך לעוד צלחת צהובה. 

עוד סיוט ליל קיץ

מי היה מאמין שהמסע של מכבי ת"א התחיל לפני כמעט שנה. כן, ככה זה שהקורונה הגיעה והעלימה כל תחושת זמן אפשרית. אחרי שקרעה את הליגה בדרך לאליפות חסרת תקדים אשתקד עם פער של 30 נקודות ממכבי חיפה השנייה, האלופה הגיעה למשחק רשמי ב-20 ביולי 2019 שהיה גם משחק על תואר אלוף האלופים, אותו קטפה עם 0:1 קטן ולא משכנע על בני מחזיקת הגביע יהודה בזכות שער של ארון שוינפלד שכבר לא איתנו. ובכלל, פתיחת העונה של הצהובים גרמה ללא מעט חששות והייתה רחוקה מלהזכיר את הדרך בה סיימה הקבוצה של איביץ' את עונת 2018/19.  

אחרי עוד קיץ בו סבלה ממגבלות הפייר פליי הפיננסי של אופ"א, מכבי לא הצליחה לחזק את הקבוצה בצורה משמעותית. תוסיפו לכך את העובדה שלאלופה לא היה יותר מדי זמן לנוח בין סיום העונה הקודמת לפתיחת הנוכחית בגלל מוקדמות ליגת האלופות שאילצו את הצהובים לעלות על מטוס למחנה האימון המסורתי במירלו שבהולנד כבר בסוף יוני, בדיוק לפני שנה.  

שחקני מכבי ת"א אחרי ההדחה (איציק בלניצקי)

מכבי ת"א ואיביץ' סחבו על גבם במשך שנה את הטראומה בהדחה הקודמת והכואבת מאירופה מול סרפסבורג הנורבגית. גם המאמן הסרבי ידע והתבטא מספר פעמים באשר לחיזוק הנדרש על מנת להפוך את הקבוצה לכזו שתגיע לשלב בתים אירופי, לפחות לליגה האירופית. מלבד חזרתו של ניק בלקמן לקדנציה שנייה במועדון וחזרתם של כל המושאלים כמו עדן קארצב, מתן בלטקסה ואילון אלמוג שהצטרפו לקבוצה לאימוני טרום העונה, השינוי היחיד היה בין הקורות, כשפרדראג ראיקוביץ' נמכר כצפוי לריימוס הצרפתית ופינה את מקומו לאנדראס יאניוטיס, ואת המשך הסיפור אתם בטח מכירים.

הצהובים התחילו את הדרך באירופה בסיבוב המוקדמות השני של ליגת האלופות, כשההגרלה סידרה להם את קלוז' הרומנית. לא הגרלה קלה, אך על הנייר כזו שמכבי יכולה וצריכה לעבור. אלא שמכבי של יולי 2019 לא דומה למכבי של יוני 2020. יאניוטיס התגלה מהר מאוד כמי שאינו מסוגל למלא את החור שהשאיר ראיקוביץ' בין הקורות והאלופה סיימה את דרכה בליגת האלופות, הרבה בגלל יכולת רעה של השוער היווני בדרך ל-3:2 בסיכום שני המשחקים ולנשירה לליגה האירופית, בה רשמה את אחת ההדחות המביכות בתולדות המועדון והכדורגל הישראלי עם 4:2 בסיכום שני המשחקים לסודובה הליטאית. 

ולדימיר איביץ' בהלם, שחקני סודובה חוגגים (חגי מיכאלי)

המהפכה של איביץ' והשיאים

איביץ' הבין שמשהו לא עובד וביכולת הזאת – גם הזכייה באליפות נמצאת בסכנה. אפשר לומר שמאותם 11 שפתחו מול הליטאים בנתניה בחודש אוגוסט נותרו 6 שחקנים שנשארו כעוגן של הקבוצה במהלך העונה – ז'איר אמאדור, דן גלזר, אנריק סבוריט, דור מיכה, יונתן כהן ואיתי שכטר. איביץ' הסתכל אחורה לספסל וראה עליו את השחקנים שבהמשך יהפכו לגיבורי האליפות – דניאל טננבאום ואיתן טיבי. השוער היהודי-ברזילאי האלמוני תפס את מקומו של יאניוטיס המאכזב שמאז לא חזר, בעוד שהבלם נקרא לדגל אחרי הפציעה של שרן ייני במשחק אלוף האלופים ואחרי עונה שלמה בה שילם בעצמו על אותה טעות שגרמה להדחה מאירופה מול סרפסבורג, החזיר לאיביץ' בענק.

מכבי חזרה ללחם והחמאה – הליגה. אותה ליגה אותה דרסה בעונה שלפני כן, כאן אין מקום לטעויות. אין מקום לפדיחות, חייבים לספק את הסחורה כאן ועכשיו, גם אם זה לא יפה – המטרה מקדשת את האמצעים. אותם אמצעים התגלו כמשחק ההגנה של החבורה בצהוב, שגרם לחלוצי הליגה להיראות חסר אונים מולו. לאיביץ' לקח זמן למצוא את ה'שילוש הקדוש' בחלק הקדמי, אבל מאחורה היו שישה עמודים בהם פשוט לא נגע – טננבאום, ז'ראלדש, טיבי, אמאדור, סבוריט וגלזר. השישייה הזאת הפכה בן רגע לאחת היותר ממושמעות ומתואמות שנראו בכדורגל הישראלי מאז ומעולם והשאירה את השוער שלה חסר מעש ברוב המשחקים בדרך לשיא עולמי פשוט בלתי נתפס של 13 משחקים ללא ספיגה. כן, סיבוב שלם, 0 בעמודת שערי החובה. שיא חסר תקדים ומופרע בכל קנה מידה שספק אם יישבר בקרוב. 

דניאל טננבאום. ניפץ כל שיא אפשרי (רדאד ג'בארה)

"משבר איביצ'י" והקריסה בגביע

56 ניצחונות, 22 תוצאות תיקו ו-ו הפסדים ב-85 משחקים, זה המאזן של איביץ' על הקווים בכל המסגרות מאז הגיע למכבי ת"א. כנראה שגם אם תחפרו עמוק מאוד, ספק אם תצליחו למצוא "משבר" במהלך השנתיים שהסרבי, שהפסיד משחק ליגה אחד בלבד עד כה, נמצא במועדון. הצהובים היו הכי קרובים להגדרה אי שם בחודש דצמבר.

השיאים והקלילות בה גברו על היריבות גרמו אולי לירידת מתח קלה בקרב שחקני האלופה. אחרי 0:0 ביתי עם מכבי נתניה, גם הרצף של טננבאום וההגנה הצהובה הגיע לסיומו עם 1:1 ביתי דווקא מול נס ציונה הקטנה. שבוע לאחר מכן זו כבר הייתה סטירת התעוררות רצינית עבור הצהובים. הגרלת סיבוב ח' סידרה לאלופה את אום אל פאחם הקטנה, שרק בעונה שעברה עלתה מליגה א' ללאומית, אך זה לא הפריע לשחקנים של ניר ברקוביץ' לחולל סנסציה שתיכנס להיכל התהילה של גביע המדינה עם חזרה מפיגור 2:0 בדרך ל-2:3 ששלח את הקבוצה של איביץ' הביתה בבושת פנים. 

שחקני אום אל פאחם בטירוף, שחקני מכבי בהלם (עמרי שטיין)

יש שיגידו שהקריסה שהגיעה במקום הכי לא צפוי ובזמן הכי לא צפוי הייתה אולי הדבר הכי משמעותי שקרה למכבי ת"א העונה. מיד אחריה הגיעו 0:3 על בני יהודה ורביעייה מול כפ"ס שהוכיחו שההדחה מול הקבוצה מהלאומית הייתה לא יותר ממכה קלה בכנף עבור הקבוצה של איביץ', שהגיעה למשחק העונה מול מכבי חיפה בסמי עופר עם יתרון 3 נקודות במקום הראשון, והשאר היסטוריה.

מי ה'מכבי' האמיתית?

 זו הייתה עונה שבה שוב קיבלנו את אחד הקרבות המיתולוגיים והיוקרתיים ביותר שיש לכדורגל הישראלי להציע – מכבי ת"א נגד מכבי חיפה. צהוב מול ירוק. אם תרצו – הווה מול העבר. אחרי שסיימה כסגנית בעונה שעברה, הקבוצה של מרקו בלבול עשתה שיעורי בית והגיעה מוכנה וחזקה יותר ל-2019/20, כל זאת כדי לזכות להניף שוב את הצלחת שלא הגיע לכרמל ב-9 העונות האחרונות. 

דן גלזר ועומר אצילי על רקע הקונפטי על כר הדשא בסמי עופר (רדאד ג'בארה)

ה-0:1 של הצהובים במחזור הרביעי היה שונה בתכלית ממה שעתיד לבוא במחזור ה-17. התחושה הייתה של משחק עונה אמיתי, כזה שלא קיבלנו שנים בליגת העל שלנו וכמו שאנחנו הישראלים אוהבים לכנות – "אירופה". הקהל, האווירה, התכונה לקראת המשחק, כל הדרכים פשוט הובילו לכך שהמשחק הזה לא יכול שלא להיכנס לפנתיאון של הכדורגל הישראלי, אבל לזה גם גדולי האופטימיים לא ציפו.

חיפה כבר חזרה מ-2:0 בזכות וולה אדיר של יאניק ווילדסחוט, כשגם אחד נוסף של מוחמד עוואד בסמוך לדקה ה-90 השווה ל-3:3, הרעיד את סמי עופר ונראה שהרוח נושבת בכיוון מאוד ברור וירוק. אלא שאז, בדיוק כמו סיום של סרט טוב (תלוי באיזה צד אתם) הגיעה יונתן כהן שהמשיך כדור רוחב של אצילי לרשת של ג'וש כהן ורץ לחגוג עם רבבות הקהל הצהוב שהגיע לסמי עופר וראה את קבוצתו מגדילה את הפער ל-6 נקודות, פער שהחזיק עד תחילתו של הפלייאוף העליון והחזרה מפגרת הקורונה. 

יונתן כהן חוגג (רדאד ג'בארה)

החזרה מהקורונה ופרשת הכדורגלנים

ביום אחד הגיע וירוס קטלני מאסיה וכיבה לנו את האור. אם היו אומרים לכם את זה לפני שנה הייתם חושבים שמדובר בבדיחה, אבל זו הייתה המציאות של עונת 2019/20, וגם מכבי ת"א הייתה צריכה להסתגל אליה. ה-0:1 הדחוק והלא משכנע על מכבי נתניה נעל את העונה הסדירה והוציא את מכבי ת"א לפגרת קורונה ארוכה, שלמען האמת – באה לטובתה.

בעוד שברוב הקבוצות שררה תחושת חוסר הוודאות המוחלטת, במכבי חיכו וחיכו ובינתיים התאמנו עם הליכונים ואופניים שהנהלת המועדון הביאה לשחקנים לביתם במטרה לשמור על כושר. בינתיים גם דור פרץ חזר וביחד עם גולסה וגלזר הקישור של הצהובים נראה מפחיד מאי פעם בחזרה מהפגרה. 

הפלייאוף התחיל בצורה מושלמת עבור האלופה, שרשמה פעמיים 0:2 על הפועל ומכבי חיפה, כשהאחרון סגר למעשה את סיפור האליפות אחרי שהירוקים פשוט לא חזרו מפגרת הקורונה ואפשרו לחבורה של איביץ' להגדיל את הפער ל-12 נקודות בפסגה בדרך לאליפות נוספת. דווקא אז, כשהקבוצה נמצאת במומנטום שיא, הגיע הטלטלה הכי גדולה בעידן מיץ' גולדהאר – פרשת הכדורגלנים והקטינות. 

אייל גולסה חוגג (חגי מיכאלי)

למען האמת, אי אפשר לדעת כיצד הפרשה הייתה משפיעה אם הייתה מגיעה בשלב מוקדם יותר של העונה, כשעוד נראה היה שלצהובים מחכה פייט רציני על התואר. בכל זאת, מדובר על שני שחקני משמעותיים ומי יודע מי עוד מעורב שם. בכל מקרה, מכבי ת"א הצליחה בסופו של דבר לבלוע את הנושא הזה. היא הוציאה את השניים לחופשה על מנת שיסדרו את ענייניהם האישיים ובינתיים המכונה המשיכה לעבוד שעות נוספות, תחת עומס בלתי רגיל של שני משחקים בשבוע וחוסר שקט מסביב שלא נראה כמה שהשפיע על הביצועים על המגרש בדרך לעוד 'וי' בדרבי התל אביבי מול הפועל ו-0:3 עונתי עם מאזן שערים של 0:8.

בתווך הגיעו השמועות גם על עזיבתו המסתמנת של ולדימיר איביץ' בתום העונה. זה לא סוד שאחרי שתי עונות בהן קרע את הליגה, הסרבי כבר מכוון ליעד הבא. הדיווחים מדברים על כך שהאלופה כבר החלה לחפש מחליף לאיש הקשוח על הקווים ואין ספק שבכל הקשור להכנות לעונה הבאה – העתיד נראה לוט בערפל. בכל אופן, איביץ' משאיר במכבי יסודות למורשת שעשויה ללוות את המועדון גם בשנים הבאות. הסרבי הוכיח פעם אחר פעם שאצלו לא משנה מי משחק, משנה איך משחק, מי שיהיה טוב באימונים – יהיה על המגרש. אם וכאשר יעזוב, הוא משאיר אחריו קבוצה חזקה, כזו שיודעת להתמודד גם עם משברים על המגרש ומחוצה לו כפי שכבר הוכיחה העונה, קבוצה עם שחקנים צעירים שרעבים לקבל את ההזדמנות ולהוכיח וסגל שגילה עליונות ודומיננטיות חסרות תקדים כשמדובר בכדורגל הישראלי.