אז מי אמר שקלאסיקו יש רק בכדורגל?

האמת, לא ציפיתי להרבה כשנכנסתי לפלאו ארנה לראות את ברצלונה משחקת נגד ריאל מדריד בסדרת גמר הפלייאוף הספרדי. אולי לראות קצת כדורסל משובח עם אווירה טובה, לנשנש מעט בהפסקה ואם אפשר איזו דרמה קטנה בסיום, מה טוב.

ב-20:30 שעון ברצלונה נכנסתי לאולם, שנמצא בסמוך לקאמפ נואו האדיר. רבע שעה לפני הפתיחה והאולם ריק. יכול להיות שבקלאסיקו של הכדורסל הספרדי, אולי משחק הכדורסל הטוב באירופה, האולם לא יהיה מלא?

המשכתי לטפס במדרגות לעבר המקום שמחכה לי יחד עם שאר העיתונאים. כשהתקרבתי למקום זיהיתי את רוג'ר גרימאו, שעד 2011 שיחק בברצלונה, עם אוזניות ומיקרופון שעליו כתוב "הרדיו של קטאלוניה". המשכתי ללכת לעבר מקום מושבי ולהפתעתי גיליתי שאני יושב שני כיסאות ליד גרימאו. חמש דקות אחר כך הגיע עוד מישהו מוכר למקום והתיישב ממש משמאלי. רוברטו דואניאס הענק (2.21) ששיחק בברצלונה במשך עשר שנים. התחלה לא רעה.

המשחק התחיל והאמת, לא היה ממש מרתק. (אגב, בתוך רבע שעה האולם התמלא מפה לפה) אפילו חואן קרלוס נבארו, אותו כל כך רציתי לראות בפעולה, לא עלה בחמישייה. יותר עניין אותי האנשים שיושבים ממש לידי. המחצית הראשונה נגמרה די מהר. "לה בומבה" אכזב עם שלוש נקודות בלבד, לורבק הפתיע עם 13 כשבצד השני ג'ייסי קארול היה נפלא והשתיק פעם אחר פעם את הקהל המקומי. מחצית, קצת טאפאס, מעט שתייה קרה וחוזרים במהרה למקום. לא רציתי להשאיר את גרימאו ודואניאס לבדם.

רוג´ר גרימאו מפרשן את המשחק (מור מרקוס)

ריאל מדריד הייתה טובה יותר מול ברצלונה לכל אורך הרבעים, אך הקהל הקטאלוני המדהים שהיה ביציעים היה פשוט השחקן השישי שהשאיר את קבוצתו במשחק. לקראת סוף הרבע, ויכוח קל של אחד משחקני ריאל עם השופטים גרר מכל הצופים שאגות אדירות אל עבר השחקן, "Hijo de puta, Hijo de puta, Hijo de puta".

אחרי עוד רבע נוראי, כשהיא בפיגור 66:54, הייתה הרגשה שהרבע הרביעי יהיה לפרוטוקול. העיתונאים שמסביב החלו להיכנס לפייסבוק בזה אחר זה, חלק ירדו לנשנש עוד קצת טאפאס וחלק ניצלו את הזמן לשליחת הודעות טקסט. ואז פתאום משהו קרה. לה בומבה התעורר, סחף את חבריו ושלשה של לורבק, שסיים עם 18 נקודות באחוזים נהדרים קבעה 78:70. הפרש של שמונה נקודות עם קהל כזה? החזרה למשחק בדרך.

כדקה נותרה על השעון. ריאל ביתרון ומכניסים את הכדור לטומיץ' גבה הקומה שמנסה לחדור, אך מקבל חסימה אדירה מפראן ואסקס, ששוכח לשנייה שהוא נמצא במשחק כדורסל, מסתובב לקהל ושואג לעברם תוך כדי שהוא דופק באגרופיו על חזהו. בינתיים, כשהסנטר מחקה את טרזן, נבארו החליט שלא להישאר ולצפות בהצגה, אלא לצאת להתקפה בסיומה תפר שלשה מטורפת, תוך כדי תנועה ועם יד על הפנים. 78:78 פחות מדקה לסיום.

עבירה על סרחיו יול העניקה לבלאנקוס 78:80, 32 שניות לסיום. פסק זמן, הכדור הולך לנבארו, שהפעם החטיא. הסיפור גמור. אפשר להתחיל לארוז את הדברים, להגיד שלום לחברים החדשים ולסכם את החוויה שהייתה לי. אני מחכה שיול יוריד את השעון ויסיים התקפה עם נקודות, אך הוא לקח שלשה והחטיא. יש עוד סיכוי לראות פה דבר גדול, חשבתי לעצמי. שניות ספורות לסיום, הכדור הולך למרסליניו הוארטס. הצצתי ללוח הגדול שבמרכז האולם וראיתי שעד עתה הוא עם אפס נקודות. אז למה הכדור אצלו? שלשה שלו כמעט ממחצית המגרש עם הבאזר השתיקה אותי, הותירה אותי המום וכמובן, נתנה לברצלונה 0:1 בסדרה.

הקהל המדים בפלאו ארנה בברצלונה (מור מרקוס)

אני לא מגזים, הכיסא עליו ישבתי רעד מהשאגה האדירה של הקהל באולם עם סל הניצחון המטורף. כולם על הרגליים, השחקנים משתוללים, צ'אק אידסון מניף ידיים והוארטס נמחץ על ידי חבריו, מנסה לעכל מה קורה סביבו.

שתי דקות לאחר סיום המשחק היה ניתן לראות מחזה מדהים. האוהדים הקטאלונים לא הפסיקו לעודד את השחקנים ואלה, שירדו כבר לחדרי ההלבשה, עלו בחזרה לפרקט כדי להודות להם בשנית. מדובר רק במשחק הראשון בסדרה שמי יודע כמה משחקים עוד תזמן לנו. מדובר בחוויה שכנראה לעולם לא אשכח.