תוכנית הספורט של ישראל בשיתוף ONE משודרת בכל ערב מ-18:00 עד 20:00. את תוכנית הספורט ניתן לשמוע ברדיו תל אביב (102FM), רדיו חיפה (99.5FM ו-107.5FM), רדיו ירושלים (101FM), רדיו דרום (97FM ו-95.8FM), וגם באשקלון ובאשדוד ב-101.5FM וברדיו הים האדום ב-102FM בדרום. בנוסף לכל שלל התחנות המכובדות, התוכנית משודרת גם כאן באתר.
הערב בתוכנית הספורט של ישראל נעסוק בחזרתו של ראובן עטר אל קדמת הבמה בכדורגל הישראלי בתפקידו החדש כמאמן בני לוד וכן בתביעתה של ספיר כדורי, שחקנית הכדורגל של הפועל רעננה, שחלתה במחלת הסרטן והפסיקה לקבל את משכורתה מהמועדון.
ראובן עטר: “מרוב שעמום, הייתי נוסע לאמן גם באילת”
בתחילת התכנית דיברנו עם מאמן בני לוד החדש, ראובן עטר.
ראובן, איך הגעת לחתום בבני לוד?
“התקופה האחרונה היא תקופה לא קלה לכולם, מבחינת השעמום הייתי מוכן לאמן אפילו באילת. אי אפשר לעשות כלום, זה לא קל, ופתאום שקיבלתי את הפנייה מבני לוד, בדקתי, הסתכלתי, אהבתי ואמרתי לעצמי למה לא.
בשבילי השם ראובן עטר זה לא כמו עוד שחקן, זה שם גדול, ואני ראיתי אותך הולך לכיוונים יותר גדולים והגעת לשם כבר, ופתאום לשמוע שאתה בבני לוד..
“אני יודע למה אתה מתכוון, ובשנים האחרונות לא הצלחתי כמאמן. כשחקן, הייתה לי שנה שחזרתי להפועל חיפה והם רצו לעשות איתי חוזה, אמרתי להם שאני אשחק כמה חודשים בלי כסף, ובאותן חודשים חזרתי לעצמי, תמיד ידעתי להתאים את עצמי. מבחינתי, אתה צריך להגיע ולאמן את הנבחרת, אבל בתחילת הדרך הלכת לנשר וכולם הרימו גבה. יכול להיות שזה תחילת הקאמבק שלי, מי יודע, דווקא ממועדון שנמצא במצוקה מקצועית. לפני חודש מה שרציתי להיות זה מנהל מקצועי במחלקות נוער, זה לא הסתדר בטוברוק אבל הבנתי את זה ואני אחזור לזה”.
ראובן עטר במעמד החתימה (מערכת ONE)יש הרבה מאמנים שלא מצליחים ומקבלים עוד קבוצה, ולי נראה שלך אין את יחסי הציבור הנכונים כדי לקבל הצעות.
“אין לי סוכן בכלל, אני לא מציע את עצמי. יש הרבה מאמנים טובים שיושבים בבית. יכול להיות שבעוד שנה אחזור שוב לרמות הגבוהות. הייתי שם במכבי נתניה, גם מבחינת כסף וגם מועמד למועדונים הכי גדולים. בתוך תוכי, מה שאני רוצה לעשות זה שוב להיות מנהל מקצועי במועדון טוב”.
אתה מבקר את עצמך?
“ללא ספק. במכבי חיפה למשל, היו אחרי עוד 7-8 מאמנים ואף אחד לא הצליח, כנראה שהיה צריך לעשות שינויים מהותיים שם. הייתי שם סך הכל תשעה משחקים. אני היום במקום של להסתכל קדימה, לבנות את העתיד ואני מקווה שבלוד אני אצליח. מחכה לי מאבק לא קל, וקדימה, מתעוררים מהשעמום ובאים בכל הכח להצליח”.
כמה העובדה שיש הרבה מאמנים צעירים שהם גם זולים וגם נותנים לבעלים לקבוע להם נכנסו לשוק, פגעה בכם המאמנים הוותיקים?
“לא מעט, בגלל זה הרבה מאמנים טובים יושבים בבית. אני המצפון שלי חייב להיות תמיד נקי ושקט, אני לא אשתנה, זה אני”.
ספיר כדורי: “משפיל להתמודד עם חוסר אנושיות כזה”
בהמשך התכנית דיברנו עם הכדורגלנית ספיר כדורי, שחלתה בסרטן ותביעתה נגד הפועל רעננה שהפסיקה לשלם את שכרה נדחתה.
בואי תספרי לנו עליך קצת.
“אני מתגוררת באור עקיבא, משחקת כדורגל מגיל 10, אני שיחקתי המון בנים בחדרה בתור שוערת וגם בנבחרת ישראל. הקבוצה האחרונה שלי הייתה הפועל רעננה”.
אני מבינה שהרגשת לא טוב באיזור חודש אוקטובר, ואז התגלתה המחלה.
“פשוט הרגשתי איזשהו גוש בבטן שהרגיש כמו שריר תפוס, אבל בסך הכל הרגשתי טוב ולא יחסתי לזה חשיבות, אבל ברגע שראיתי שזה לא נעלם וללא כאבים בכלל, הלכתי לבדוק את זה, עשו לי בדיקות, בדקו דם ושתן והכל יצא תקין, עד שהערתי לרופאה שזה לא נראה לי הגיוני וברגע שעשו עוד בדיקות הפנו אותי למיון. הכל היה נראה בסדר, ובמיון גילו את מה שגילו לצערי, ותוך כדי הייתי חתומה בהפועל רעננה,ששם חתמתי על חוזה חודשיים לפני שהתגלתה המחלה. הספקתי אפילו להתאמן איתם”.
“תבינו, איו בארץ שוערות, קיבתי הרבה פניות וכן בחרתי לחתום ברעננה כי ציירו שהם מועדון מאוד חם ומשפחתי, וגם הכרתי שחקניות שהיו שם ושכנענו אותי לבוא. הכל התחיל מדהים, היה יחס מעולה וחם, עד שזה הגיע לעניין הכספי”.
ספיר כדורי (פרטי (מערכת ONE)מה קרה שם?
”חתמתי איתם על חוזה, התנאי היה שאעבור בדיקות רפואיות מטעם הקבוצה. ב- 1 לאוקטובר החוזה נכנס לתוקף וב-2 לאוקטובר הייתי אצל הרופאה ואשפזו אותי. במקביל לזה שהייתי מאושפזת, הקבוצה עשתה משחק אימון ואני התחננתי שישחררו אותי להיות עם הקבוצה, הלכתי, הייתי שם איתם ומשם התגלגל כל הסיפור המכוער הזה”.
היה לך חוזה בהפועל רעננה ואז חלית?
היה לי חוזה חתום. אני חתמתי מה -1 באוקטובר עד ה-30.4 וכבר בתחילת החוזה גילו את המחלה. הטענה שלהם היא שאני לא יכולה לממש את החוזה כי לא הייתי במשחקים ובאימונים”.
מה היו התגובות ברעננה? מי הבעלים שם?
“לפי הבנתי מדובר עמותה שבראשה עומדת אשה בשם דורותי גור. אני יכולה להגיד שבהתחלה הייתי תמימה, הם אמרו לי שהם ביררו משפטית ואמרו שלא מגיע לי שכר ואותי זה לא עניין והאמנתי להם, המשכתי להגיע לראות את הבנות במשחקים, היה לי חשוב להגיע לשם ולתמוך בבנות, אבל מהרגע שאמרו לי שמגיע לי, התחלתי לקבל יחס עוין ומנוכר. זה משפיל שאני צריכה להתמודד עם חוסר אנושיות כזה”.
איך הבוררות הפנתה לך גב גם? מה הבורר אמר?
“הבוררת חנית נוב אמרה בפסק הדין שהחוזה לא יכל להתממש. כל החוזה שלי היה 4,900 שקל בחודש, אני לא מתפרנסת מהכדורגל, אבל גם חשוב לי להגיד שלא רציתי להגיע לתביעה, אני שונאת מלחמות, ניסיתי להגיע להבנות אבל גיליתי אטימות. אני מתביישת להגיד מה הם הציעו לי, אני נלחמת פה רק על הצדק, לא על הכסף. אני רוצה להגיד תודה ליהב ארגמן שמייצג אותי בלי לקחת ממני שקל, ולכל מי שתומך בי, ואני מקווה שנעשה רעש ונגיע לצדק”.
איתי שגב: “כולם אופטימיים ומחכים לחזור לכדורסל”
בהמשך התכנית דיברנו עם כדורסלן עירוני נהריה, איתי שגב.
שלום וערב טוב איתי שגב, ספר לנו מה עשית בזמן הקורונה?
“אני אנסה להסביר בקצרה ובפשטות. בתקופת הקורונה ביליתי אצל ההורים שלי בכפר תבור, ולא רציתי לצאת ולהסתובב בכל מיני מקומות, חיפשתי דרך לתרום וגם לשמור על הוראות הריחוק, והגעתי דרך אמא שלי לארגון התנדבות שנקרא “אח בוגר מרחוק”, שבעצם מקשר בינך לבין ילדים שנמצאים בלי מסגרת בתקופה הזאת וצריכים ליווי ותעסוקה. השארתי פרטים, למחרת פנו אלי וחיברו ביני לבין ילדה מקסימה בשם נויה, ואני העברתי לה שיעורים פרטיים במתמטיקה. היא ילדה מחוננת, ובעצם מאז ועד היום אנחנו נפגשים בזום פעמיים-שלוש בשבוע, האמא סיפרה לי כמה הילדה מתרגשת וזה מחמם לי את הלב. מדובר בילדה שאחותה הגדולה עם תסמונת דאון וזאת זכות גדולה לתת מעצמי למשפחה שצריכה את העזרה. אפילו אתמול עשינו שיעור גם שחזרנו להתאמן. המסר שלי הוא שלמרות השגרה, עדיין אפשרי להתנדב ולתרום, כי להרבה מאיתנו יש מה לתת ויש זמן ומי שלא נותן מעצמו זה פשוט בזבוז”.
איתי שגב מטביע (חגי מיכאלי)אני מבין שלא חוזרים לכדורסל?
“חוזרים בטח שחוזרים. מה שאמרו לי שב-20.6 יש משחק ראשון ולשם אני מכוון. עוד לא התחלנו להתאמן באופן רשמי, הקבוצה מעמידה אימוני רשות, יש חדר כושר. יש תאריך רשמי, יש הסכם. עדיין לא מתאמנים בגלל עניינים טכניים וב-1.6 מתחילים אימונים רשמיים, אבל בנהריה כן מתייחסים אלינו בצורה הכי רצינית שיש”.
מי הבעלים של נהריה היום?
”הבעלים זה העירייה, היושב ראש זה ניסים אלפסי. אנחנו היינו מרחק סל מלזכות בגביע המדינה השנה, שימחנו עיר שלמה שעברה תקופה קשה בזמן ההצפות. אני חושב שכל השחקנים אופטימיים ומחכים לחזור כדי להראות מה אנחנו שווים. עשינו גמר היסטורי וכמעט זכנו בו, אבל יש קבוצה טובה ויש ארגון טוב”.