שש שנים בלעדיו: מכתב זיכרון מ"סבא אליעזר"

14.5.2014 – זהו היום שחשכו האורות לתמיד על אחד המגרשים הידועים והאהובים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי – קריית אליעזר. האצטדיון, שקיבל את הכינוי "סבא אליעזר" על ידי הקהל החיפאי, היה הבית של מכבי והפועל חיפה. הזיכרונות עולים בכל רגע, הדרבים הגדולים עוד חקוקים בראש של הירוקים והאדומים וריח הבטון העתיק עדיין מתנדף לו על קו החוף, ליד בית החולים רמב"ם.

הרבה מים עברו בנהר מאז שהמגרש הנוסטלגי נהרס. מכבי והפועל עברו למקדשן החדש, אצטדיון סמי עופר הגדול והמפואר, שמכיל פי 2 יותר מקומות ממה שיכל לאכלס קודמו בתפקיד. אך למרות שסמי היה צריך לתת שדרוג לקהל ולקבוצות מחיפה, הן דווקא נשארו מאחור ועושה הרושם שהן לא באמת מרגישות בית אמיתי במפלצת המוזהבת בכניסה הדרומית לעיר.

הרי, קריית אליעזר היה הכל. המקום הכי מרגש בעולם. העלייה למגרש בסמטה הצפופה, להתפלל שלא תדרוך בדרך על צואה של סוסים, הקופות המיושנות, התורים הארוכים, הבידוק המצחיק, הכניסה ליציע ג', הכניסה לשער 5, יציע האורחים המרוחק שנות אור מהמגרש, העלייה של השחקנים מחדר ההלבשה על יד 9-10 והמעבר שלהם דרך ה"קופים הירוקים", הספסל והשחקנים המתחממים שקיבלו את דעתם של האוהדים פנים אל פנים. הכל היה כל כך קרוב, כל כך משפחתי, כל כך כדורגל ישראלי.

בעיקר ילידי שנות ה-80 וה-90 זוכרים מסבא אליעזר את מכבי חיפה הגדולה, אולי הכי גדולה שהייתה בכדורגל הישראלי. הקהל זכה לראות את 12 האליפויות של המועדון הירוק, ניצחונות אדירים באירופה (פאריס סן ז'רמן עדיין בהלם מהילד יניב קטן) ואת הקבוצה הפנומנלית של 1993/94, ששיא העונה ללא הפסדים שלה עדיין לא נשבר. אגדות כדורגל גדלו ושיחקו על הדשא המטופח שלו, כשגם הפועל חיפה זכתה באליפות היחידה שלה במגרשה הביתי.

קריית אליעזר (עמית מצפה)

אמנם, גם בשנתו האחרונה כפעיל סבא לא זכה לראות את הירוקים והאדומים מככבים יתר על המידה, אבל מאז המעבר לסמי עופר, שתי הקבוצות מקרטעות. מכבי, חווה כישלון צרוף עונה אחרי עונה אחרי עונה, פרט לעונה שחלפה ולשנה זו, שעדיין לא ברור איך תסתיים, המועדון של יעקב שחר לא הצליח לעבור את המקום החמישי, כשלפני שנתיים הגיעה שפל המדרגה והוא סיים בפלייאוף התחתון. אם כל זה לא הספיק לכם, מכבי חיפה לא רשמה אפילו משחק אירופי אחד באצטדיונה החדש. געגועים, כבר אמרנו?

לפני שלוש שנים, בתקופה השחורה של המועדון, ספד ארגון הקופים הירוקים למגרש הנוסטלגי ומדבריו ניתן להבין עד כמה הירוקים היו מחוברים אליו: “היום, לפני שלוש שנים בדיוק, כבו האורות באצטדיון קריית אליעזר בפעם האחרונה. אמנם שלוש שנים עברו, סבא, אבל ככל שהזמן עובר, כך הגעגועים אליך מתחזקים. האצטדיון החדש שלנו, שמתיימר לקרוא לעצמו "בית" לא קרוב לספק לנו את התחושות שהיינו מרגישים כאשר נכנסנו בשערי הברזל שלך. ואולי זו התקופה השחורה שעוטפת אותנו ומסרבת להרפות מהיום שדרכנו נפרדו, ואולי הגעגוע הוא זה שמעצים אותך כ"כ בעינינו”.

אוהדי מכבי חיפה ביציע ג' (עמית מצפה)

“איננו עיוורים. השנים הרעות הללו החלו כשעדין שיחקו כדורגל על הדשא הירוק ירוק שלך, אבל אז, אז זה היה נראה כפגיעה קלה בכנף שממש עוד מעט תחלוף. מאז, המצב רק הלך והחמיר. אולי טוב שאתה כבר איננו, בטוח היה כואב לך לראות את המתרחש”.

“במשכן החדש שלנו אנחנו מוקפים בהמון אנשים שכבר פחות זוכרים אותך וחלקם- כלל איננו מכיר אותך. בלב שלנו נותרו רק הזיכרונות מפיסת הבטון שהייתה הכי יקרה עבורנו בעולם כולו, פיסת בטון שסימלה את התעוזה, את הנחישות, את ההקרבה, את יראת היריבות, את הכדורגל השמח, את מכבי חיפה שלנו”.

“אנחנו יודעים, סבא, שאת תפקידך בעולם סיימת. אך אנא ממך, החזר לנו מעט ממה שלקחת עימך, החזר לנו את מכבי חיפה”.

אוהדים חותמים בקריית אליעזר (עמית מצפה)

מנגד, המועדון של יואב כץ הצליח פעמיים בלבד להתברג בפלייאוף העליון, כשבשאר העונות הוא נלחם בעיקר לא לרדת לליגת המשנה. בנוסף, הכמות העצומה של המושבים בסמי עופר (30,000), יחסית למספר המצומצם שמגיע למשחקי הפועל חיפה נותן את אותותיו. בניגוד לק. אליעזר, במגרש החדש האדומים לא נהנים כלל וכלל מאווירה ביתית ומרבית משחקיהם נערכים לעיני קרחות גדולות ביציעים.

בצד הירוק, תפס מרקו בלבול את כיסא המאמן, הצליח לייצב את הספינה הטובעת והביא את מכבי סוף סוף למאבק אליפות מול מכבי ת"א, אך עדיין – הצלחת היוקרתית לא נראתה ביציעי סמי עופר מאז הקבוצה התחילה לשחק שם.

אוהדי הפועל חיפה בקריית אליעזר (עמית מצפה)

גם הקהל הירוק ירד במספרים שלו מעונות הפתיחה ואפקט האצטדיון החדש כבר לא מרגש אותו. יהיה מפואר כשיהיה, סמי עופר והיציע הצפוני הוא לא יציע ג', וכל אוהד מכבי חיפה יוכל לאמת לכם תחושותיו בנוגע לכך. למרות שבחצי העונה האחרונה הסדר שב, הקהל סבל מפיצולים בין מחנות האוהדים, אלימות, קללות, איבוד הדרך והמסורת היו רק חלק ממה שקרה בגוש העידוד מאז המעבר למשכן החדש.

אז אחרי כל פגרת הקורונה המשוגעת הזו ולפני שהפלייאוף העליון יוצא לדרך בו הפועל תנסה בעיקר להרוס למכבי, שמצידה רוצה מאוד להפתיע את כולם ולקחת את האליפות. בשביל שהמשימה הזו תקרה, צריך להמחיש עוד קצת עד כמה סמי עופר אינו בית (במיוחד ללא קהל) כמו שהיה קריית אליעזר, כשהירוקים לא הצליחו לנצח את הצהובים אפילו פעם אחת במסגרת הליגה באצטדיונם החדש. כעת, זו תהיה ההזדמנות של החבורה של בלבול לצאת לדרך חדשה ואולי להשיב מעט מהרוח של סבא אליעזר אל הבית החדש.