שלטון הפחד: פרקים 7 ו-8 של ה"ריקוד האחרון"

ה”ריקוד האחרון”, הסדרה הדוקומנטרית מבית ESPN ונטפליקס הפכה בחודש האחרון לאירוע התרבותי הכי גדול בעולם, כזה שבכל לילה, מיליוני אנשים צופים בו ומדברים עליו בזמן אמת, וכמו בכל שבוע, יומן הצפייה שלנו ממשיך כדי לסכם את הפרקים החדשים בסדרה שמלווה את העונה האחרונה של שיקגו בולס הגדולה.

כשמייקל ג’ורדן אמר לפני עליית הסדרה לאוויר “מי שיראה אותה יחשוב שאני אדם נורא”, הוא כנראה התכוון לפרקים האלו. כולנו הכרנו במשך השנים את הדחף התחרותי הבלתי נשלט של MJ, את ה”קללה” שלו, אבל מעולם לא התייצבו שחקנים ששיחקו נגדו, ובעיקר איתו, וסיפרו בצורה פתוחה כל כך על ההתעללות, וכן בהחלט אפשר לקרוא לזה כך, התעללות, שעברו בתקופתם כשחקני שיקגו בולס.

הפרקים השבוע לוקחים אותנו בנבכי מוחו של משוגע אמיתי. ספורטאי שהצליח למצוא דלק לאנרגיות הבלתי נגמרות שלו לנצח, לנצח, ושוב לנצח. אם קובי בראיינט היה הסמל הגדול של ה”Mamba Mentalit” וסמל התחרותיות והעבודה הקשה, מייקל ג’ורדן היה קובי בראיינט על סטרואידים. הספיקו לו מילה אחת לא במקום (ניק אנדרסון מאורלנדו), או התעלמות לא מנומסת (ג’ורג’ קארל וסיאטל). מייקל ג’ורדן היה רוצח בדם קר על המגרש.

הפרקים לוקחים אותנו גם לאירועים הבאמת בלתי נתפסים שקרו בין השנים 1993-1995. הסיפור ידוע, אבל כשמסתכלים עליו בפרספקטיבה של עולם הספורט כיום, קשה להבין כיצד הספורטאי הגדול בעולם פשוט פרש בשיא הקריירה שלו, בשיא ההצלחה. העובדה שהלך וניסה להיות שחקן בייסבול, מדהימה לא פחות. מרתק לראות גם כיצד קריירת הבייסבול הקצרה, שם היה שוב רוקי שניסה להוכיח את עצמו, הכניסה בו כל כך הרבה רוח חיים ואנרגיות. מי שרוצה לראות קצת יותר פרטים על הניסיון של ג’ורדן לשחק ב-MLB, יכול לצפות בסרט ‘Jordan Rides the Bus’’, גם הוא מבית ESPN.

אבל זאת לא הייתה רק הפרישה באותן שנים. מעל הכל, זה היה המוות המזעזע של אביו של מייקל, ג’יימס ג’ורדן, שהשפיע כמעט על כל החלטה שלקח בהמשך הדרך. הסדרה מספרת לנו עד כמה קרובים היו שניהם עד הרגע האחרון, כשגם הסצינה הכמעט אחרונה היא אותו משחק מפורסם נגד סיאטל בגמר ה-NBA ב1996, והבכי הבלתי נשכח של ג’ורדן.

אבל בואו נחזור לתדמית הרודן של MJ. אחד ממשפטי המפתח של ג’ורדן בפרקים האלו הוא “אף פעם לא דרשתי מאחרים משהו שלא דרשתי מעצמי”. כשוויל פרדו אומר על מייקל “הוא היה חבר נפלא לקבוצה”, למרות שהיה אחד השחקנים שסבלו ממנו יותר מכולם, הוא אומר את זה כי הוא יודע שהוא לעולם לא היה זוכה באליפויות האלו עם הבולס ללא מייקל. בסופו של דבר, הסוד של ג’ורדן היה שהוא ניצח, וכשאתה מנצח, סולחים לך על הכל בעולם הספורט.

תחשבו על סקוטי פיפן. מי שחיכה במשך שנים להיות השחקן המוביל בקבוצה הטובה בעולם, קיבל הזדמנות בלתי חוזרת אחרי הפרישה של ג’ורדן. הבולס עדיין היו קבוצה נהדרת, וסקוטי היה ה”בחור נחמד” שנתן לכולם לפרוח לידו. אבל רגע אחד, במשחק הפלייאוף נגד הניקס, אז סרב להיכנס מכיוון שטוני קוקוץ’ קיבל לידיו את הכדור האחרון, רודף אותו עד היום. אתה יכול להיות רודן, אתה יכול לחשוב שאתה גדול מהמשחק, אבל אתה כנראה יכול לעשות את זה רק אם אתה מייקל ג’ורדן, ואם הוכחת שאתה ראוי לכך.

גם היום, יותר מ-20 שנה אחרי, מייקל לא מנסה לייפות את המציאות. “הוא לא עבד מספיק קשה בלנצח, הוא היה נחמד מדי”, הוא מספר כשהוא מדבר על סקוט בורל, חברו לבולס באותן שנים שספג ממנו פעם אחר פעם. מייקל ג’ורדן ידע שהוא היה “בחור נורא” באותן שנים, והוא יודע את זה גם היום. אבל הוא עשה את זה כי הוא רצה לנצח, ובעולם של גדול שחקני הכדורסל אי פעם, ניצחון זה באמת הדבר היחידי שקיים.

הפרק ה-8 מוביל אותנו כאמור דרך הקאמבק הלא פשוט של MJ, מההדחה המשפילה עבורו נגד אורלנדו ואיך הפלייאוף הזה הוליד למעשה את הבולס שסיימו במאזן 10:72, מחנה האימונים שלו במהלך צילומי הסרט ‘ספייס ג’אם’, ומסתיים במבט חטוף אל עבר סדרת גמר המזרח נגד אינדיאנה ב-1998. “חשבתי שאני זה שיכול לסיים לג’ורדן את הקריירה”, אומר רג’י מילר. בשבוע הבא, שני הפרקים האחרונים, ה”ריקוד האחרון” מגיע לשיאו. תכינו את הממחטות, זה יהיה מרגש.